אירוע אי קידומו של תא"ל דניאל הגרי והסערה שקמה בעקבות ההודעה על פרישתו מצה"ל, עוררה בי צער גדול: גם על תא"ל הגרי שהוא אדם, קצין ומפקד משכמו ומעלה, שעשה במקצועיות ובמסירות תפקיד קשה, תובעני וכפוי טובה בתקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל וצה"ל והוא בהחלט יכול היה לקבל על כך הערכה וקידום, וגם על הרמטכ"ל החדש רא"ל אייל זמיר, שבתוך דקה הפך ברשתות החברתיות מהאיש שמונה בהסכמה לאומית רחבה לשקם את הצבא, להתאים אותו למציאות המשתנה ולהוביל אותו לניצחון - ל"סמרטוט רצפה של שרה נתניהו", ל"מריונטה של בלפור" ו"לעושה דברו של ברדוגו".
אני חושב שאני מכיר מצוין את רא"ל זמיר, קצין מקצועי, ממלכתי, ערכי וישר כמו סרגל ולפניו מבחנים רבים, גם בתחום הממשק הרגיש עם הדרג הפוליטי. בפני זמיר תקופה קשה ומאתגרת ובפני הגרי - מרחב פעולה והשפעה כמעט אין סופי בחברה הישראלית ובמדינה ואני מקווה שנראה אותו שם.
ובינתיים, כמה משפטים על מדינת ישראל ויחידת דובר צה"ל ב- 2025: היחידה הזו, שהיתה לי הזכות לעמוד בראשה, מרכזת עוצמות יתר מדינתיות בתחום ההסברה באופן לא תקין, לא דמוקרטי ולא ראוי. כשישראל ללא משרד הסברה וללא מערך הסברה לאומי – נותרת מלאכת ההסברה הלאומית בארץ, בעולם וברשתות, בידי קציני וחיילי דובר צה"ל במדים.
הסיטואציה הזאת גורמת לכך שהפוליטיקאים לוקחים את הזרקורים בהצלחות, ודובר צה"ל באסונות ובטרגדיות. וכשהוא אומר אמת לציבור – הפוליטיקאים מסמנים אותו. זה קרה עם הגרי וקרה עם חלק מקודמיו.
אם נתניהו היה משקיע בהסברת מדינת ישראל ולו רבע מהמשאבים, בזמן ובכסף, שהוא משקיע בעצמו ובתדמיתו – מצבנו היה טוב יותר.
תודה תא"ל דניאל הגרי, ברוך הבא תא"ל אפי דפרין.
הטור המלא יפורסם ב"מעריב סופהשבוע"