בעוד מספר ימים ימריא דונלד טראמפ לביקור רשמי ראשון בסעודיה מאז חזר לתפקיד נשיא ארצות הברית. ביקור זה, לפי הערכות רבות, עשוי להוות רגע מכונן במזרח התיכון — יוזמה מדינית שאפתנית הכוללת עסקת נורמליזציה בין סעודיה לישראל, לצד הבנות ביטחוניות וכלכליות בין סעודיה לארה”ב. אך האם ישראל תהיה בכלל חלק מהמהלך הזה?
ד”ר סא”ל (מיל’) עומר צנעני, ראש היחידה המדינית־ביטחונית של קרן ברל כצנלסון ומכון “מתווים”, מזהיר ממה שעלול להפוך להחמצה היסטורית: ״בעוד מספר ימים ימריא טראמפ לסעודיה, בביקור הרשמי הראשון שלו מאז שב לתפקיד נשיא ארה”ב. ואכן, נראה שטראמפ מייחס חשיבות רבה לביקור הזה, שנועד להניע מהלך מדיני שיש בכוחו לשנות את פני המזרח התיכון. עסקה משולשת, שתכלול נורמליזציה עם ישראל, היתה אמורה להיות משמעותית מאוד לכל המעורבים. ערב 7 באוקטובר, נתניהו דחף במרץ לקידומה. אלא שלפי הפרסומים האחרונים, השאלה המרכזית היא כבר לא האם העסקה תיחתם, אלא האם ישראל תהיה חלק ממנה. לפי כל הסימנים, סרבנותו של נתניהו בנוגע לסיום המלחמה בעזה ולפתרון שתי המדינות עלולה להביא את ישראל לפספוס ההזדמנות ההיסטורית ולשפל חסר תקדים ביחסי ישראל-ארה”ב.״
לדבריו, סעודיה אינה מוכנה להמשיך במסלול הנורמליזציה עם ישראל מבלי התקדמות ממשית בזירה הפלסטינית: ״המפתח לנורמליזציה עם סעודיה הוא התקדמות בסוגיה הפלסטינית. לא מדובר בגחמה: הסעודים רואים ביציבות אזורית עניין קיומי. הם שואפים להפוך את המזרח התיכון ממרחב של מלחמה ועוני למרחב של חדשנות, פיתוח ושלום.
הסכסוכים האזוריים הם מכשול להשגת היעדים השאפתניים שהציבה לעצמה הממלכה. על רקע זה נולדה היוזמה הסעודית, שהפכה ליוזמה הערבית מ-2002. נתניהו, המוגבל פוליטית בסוגיה הפלסטינית, חותר מראשית המגעים ‘לדלג’ מעליה, בדומה להתנהלותו במסגרת הסכמי אברהם. באוגוסט 2023 הוא טען בראיון שהסעודים לא באמת דורשים פשרות משמעותיות בנושא: ‘הנושא הפלסטיני הוא כמו צ’ק-בוקס. צריך לסמן עליו וי, לומר שאתה עושה את זה’. ספק אם סעודיה באמת היתה מוכנה אי פעם להסתפק במס שפתיים. אך כיום, לאחר 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, כדי להתקדם עם ישראל סעודיה חייבת להציג הישג ברור לטובת הפלסטינים.״
צנעני מתאר מציאות גיאופוליטית שבה סעודיה וארה”ב עשויות לקדם את העסקה — אך בלעדי ישראל: ״ארה”ב וסעודיה אמנם מעדיפות עסקה משולשת הכוללת נורמליזציה עם ישראל וסיום המלחמה. עסקה כזו תעניק לטראמפ הישג דיפלומטי מזהיר, ואולי את פרס הנובל עליו הוא חולם. את הסעודים היא תמצב כמתווכי שלום וכשחקן המדיני המרכזי באזור. אלא שלשתי המדינות אינטרסים משמעותיים לקידום העסקה גם ללא ישראל: היא תזרים מיליארדים לכלכלה האמריקאית ובשאיפה תרחיק מעט את סעודיה מסין. לסעודיה היא תכשיר את הדרך לפרויקט גרעין אזרחי, תעניק מטריית הגנה אמריקאית מול איראן, ותקפיץ את תוכניות הפיתוח השאפתניות של מוחמד בן סלמאן. כשהרווח כה גדול, הסכנה היא ששני הצדדים פשוט יתקדמו בלעדינו.״
במילים חריפות הוא מצביע על מה שהוא רואה כמכשול המרכזי: ״המכשול המרכזי לעסקה משולשת הוא אחד ויחיד: סירובו העיקש של נתניהו, השבוי בידי סמוטריץ’ ובן גביר, להסכים למהלך מדיני שיסיים את המלחמה ויאפשר לקדם את פתרון שתי המדינות. האבסורד הוא שדווקא ישראל, במצבה הנוכחי, זקוקה למעורבות סעודיה בזירה הישראלית-פלסטינית יותר מאי פעם. הסדר אזורי הוא צו השעה. ללא שיתוף פעולה עם סעודיה ומדינות ערב המתונות, אין פתרון בר-קיימא בעזה. עסקה עם סעודיה היא המפתח לשחרור החטופים, להפסקת שפיכות הדמים, לשיקום הרצועה בסיוע כוחות ערביים, וליצירת האלטרנטיבה השלטונית המיוחלת לחמאס.״
מעבר להיבט האזורי, הוא מזהיר מפגיעה חמורה במעמד הבינלאומי של ישראל: ״זו לא תהיה רק החמצה בזירה האזורית והפלסטינית – זו עלולה להיות גם נקודת שפל ביחסי ישראל ארה”ב. עד לאחרונה לא ניתן היה לדמיין תרחיש בו טראמפ, שנתפס כידיד הגדול של ישראל, יסגור מעל ראשנו עסקאות במזרח התיכון, ויותיר אותנו מאחור. מלבד ההדרה של ישראל מהדיון בחימוש סעודיה ואולי אף התגרענותה, מדובר בפגיעה קשה במעמדה הייחודי של ישראל בוושינגטון ובבית הלבן.״
בסיום דבריו, הוא מציב בפני ראש הממשלה את השאלה הגורלית: ״בפני ישראל ניצבת הזדמנות אסטרטגית שאסור לה להחמיץ. הנשיא טראמפ עלול בחודש הבא להציב בפני נתניהו עובדה: זו העסקה, Take it or leave it. במצב כזה, ההחלטה בידי נתניהו: האם הוא יתגמש בסוגיה הפלסטינית, או שיקריב (שוב!) את עתידה של ישראל על מזבח השיקולים הפוליטיים והאישיים שלו.״