בפעם ה-37: מצעד החיים בין מחנות ההשמדה אושוויץ ובירקנאו נערך היום (חמישי) בפולין, בשנה שבה מציינים 80 שנה לשחרור המחנות ולסיומה של מלחמת העולם השנייה. את המצעד השנה הובילו נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל לצד נשיא פולין אנדז'יי דודה. המצעד התקיים בסימן תרומת בעלות הברית לשחרור מחנות ההשמדה – בהובלת הגנרל דווייט אייזנהאואר, שאת מורשתו ייצג נינו מריל אייזנהאואר. 40 שורדי שואה מישראל משתתפים במצעד, בליווי בני משפחותיהם.
בסיום המצעד, לפני תחילת הטקס, החל לרדת גשם עז והקהל, שכולל ניצולי שואה, נאלץ לשבת עם מטריות. הטקס בוטל לאור מזג האוויר, ועל הבמה בוצעו שלושה שירים בלבד. אחד מהם, "שיר למעלות", בוצע על ידי דניאל וייס, ניצול הטבח בקיבוץ בארי, שהוריו נרצחו ב-7 באוקטובר, שאותו ליוותה בכינור אגם ברגר, התצפיתנית ששבה משבי חמאס בינואר האחרון אחרי 482 ימים בשבי.
במהלך המצעד מספר חד-ספרתי של פעילים פרו-פלסטינים שעמדו בצד הדרך הניפו שלטים ודגלי פלסטין.
הנשיא הרצוג הגיע הבוקר למחנה אושוויץ ונפגש עם הנשיא הפולני. השניים הניחו יחד זר בקיר המוות ובביתן 27.
לאחר מכן הם קיימו פגישה קצרה ובסיומה נשאו הצהרות. "אסור לנו לשתוק", אמר נשיא פולין דודה. "אסור לשתוק כלפי גילויי שנאה בין העמים, אסור לשתוק כלפי גילויי שנאה גזענית, אתנית. אם שותקים, התוצאה הסופית יכולה להיות כמו מה שנעשה כאן על ידי הגרמנים במלחמת העולם השניה, כשהשנאה הפראית הובילה אותם להשמיד את העם היהודי. אנחנו קוראים לזה שואה, אבל זה היה פשוט רצון פרוע להרוג ולהשמיד".
בהמשך התייחס גם למלחמות באוקראינה ובישראל ואמר: "שוחחתי עם הנשיא גם על האיום האיראני שישראל מתמודדת איתו ועל המלחמה ברצועת עזה שהתחילה במתקפת חמאס על ישראל, הבעתי תקווה שנצליח לסיים אותה, ושהחטופים שנמצאים בידי חמאס יוכלו לחזור הביתה". כמו כן, ציין את תמיכתו בפתרון שתי המדינות.
בהצהרתו אמר הרצוג, שציין בפתח דבריו, שגם הוא וגם אשתו צאצאים של יהדות פולין: "בלב שבור אני מזכיר לכולנו שעל אף שלאחר השואה נשבענו: 'לעולם לא עוד', היום, בעודנו כאן, 59 מאחינו ואחיותנו נתונים בידי מרצחים טרוריסטים בעזה, בפשע נורא ומחריד כנגד האנושות. החזרת החטופים היא ציווי כלל-אנושי; ואני קורא מכאן, מהמקום הקדוש הזה, לקהילה הבינלאומית כולה - להתגייס ולשים סוף לפשע ההומניטרי הזה".
בהמשך פנה לנשיא פולין ואמר: "ידידי הנשיא דודה; כבר לפני שנה וחצי, אחרי אותו יום ארור - 7 באוקטובר 2023 – יום הטבח הנורא, בו נרצחו הכי הרבה יהודים מאז השואה – פולין עמדה על זכותה של מדינת ישראל – מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי - להגנה עצמית, מפני המבקשים להשמיד אותה. ועל כך אני מודה לך ולמדינתך. אחד הלקחים החשובים של מלחמת העולם השנייה הוא הצו המחייב את בעלות הברית של העולם החופשי לעמוד איתן כנגד גורמים שמעודדים ומניעים אידאולוגיות חשוכות של טרור ושנאה. בימים אלה, שעה שישראל עדיין נתונה למתקפות במספר חזיתות, מתקפות שמונעות, ממומנות ומונהגות על ידי תמנון השנאה והטרור האיראני – עלינו להרחיב את מעגל השותפות מול ציר הרשע. איראן לא מאיימת רק על ישראל, אלא על היציבות העולמית – ועל מדינות העולם לשתף פעולה כדי לבלום אותה".
"כבוד הנשיא, אני מאמין שהעמידה המשותפת שלנו כאן היום – במקום הקדוש הזה – משקפת את המחויבות שלנו: לצעוד אל עבר עתיד משותף שנשען גם על זיכרון העבר. חידוש משלחות הנוער הישראליות-פולניות והפולניות-ישראליות הוא צעד חשוב מאוד, שכן הוא מגלם בתוכו הן את הציווי להנציח את זכר השואה, להנחילו לדורות הבאים, וגם השאיפה להעמיק את השותפות והאחווה בין העמים ולפתח ביחד עתיד משותף. בימים שבהם האנטישמיות מרימה את ראשה המכוער, פעמים רבות בכסות מתועבת של שנאת ישראל, וקריאה להשמדת מדינת ישראל - עלינו לעמוד איתנים, ולהפיח תוכן בהבטחה 'לעולם לא עוד' – בחקיקה, באכיפה, בחינוך ובתרבות".
אלי שרעבי: "בכל מקום שיש חושך יש גם נקודות אור"
בתוך כך שגריר ישראל באו"ם דני דנון ושורד השבי אלי שרעבי נפגשו באושוויץ יחד עם משלחת שגרירי האו"ם.
"התרגשתי לפגוש את שורד השבי, אלי שרעבי, יחד עם משלחת שגרירי האו״ם במצעד החיים", אמר דנון. "לפני חודש הוא ריגש את מועצת הביטחון של האו״ם בעדות עוצמתית שנגעה בלב כולם – והיום, גם כאן באושוויץ, הוא העביר מסר של תקווה מול חושך. דבריו קיבלו משמעות עמוקה במיוחד בזמן שבו עדיין יש חטופים בשבי. אלי, אתה סמל לרוח הבלתי נשברת של העם היהודי".
לצד המשרפות של אושוויץ עמד אלי שרעבי, לצד אחיו שרון וחברי משלחת 7 באוקטובר למצעד החיים, ואמר: "שואת העם היהודי לא הייתה דומה לאף שואה של אף עם בהיסטוריה העולמית, לא נשכח ולא נסלח. כל הנציגים פה היום מ-7 באוקטובר, הם ניצחון הרוח של העם היהודי ותזכורת שהעם היהודי יהיה קיים לנצח נצחים. העם היהודי, ועם ישראל בפרט, מקדש את החיים ולא את המוות. בחוזה שקיים בין המדינה לאזרחיה, שהוא לא כתוב אבל ברור, אני מקווה לראות את יתר 59 החטופים בעזה היום. אנחנו ניצחון הרוח".
בהמשך הוסיף: "זו סגירת מעגל. אני מרגיש שאני מייצג את אשתי והבנות שלי ז"ל ואת יוסי ז"ל ואת קהילת בארי שהייתה לי בית ואת עם ישראל. החיים חזקים מהכל, אנחנו רק צריכים לבחור לראות את האור. בכל מקום שיש חושך יש גם נקודות אור".
הוא התייחס גם לתיאורים שלו ושל חטופים נוספים, שנראו בעת שחרורם כניצולי שואה: "אני מבין את קווי הדמיון. עם זאת, יש כבוד ביום השואה לניצולי השואה ולמי שעבר שואה. זה לא דומה לשום דבר אחר".
שרון שרעבי, אחיו של אלי, אמר: "תראו את חומת הברזל שעומדת מאחוריי. החומה האנושית הזו (חברי משלחת 7 באוקטובר - ע"מ), היא הרבה יותר חקה מכל החומות שהיו בגטו. החומה הזו לא עשויה רק מגוף. יש בה את כל המשאבים הנדרשים. אבל בחומה הזו, שעושה אותה הכי חזקה שיש בעולם, יש את הרוח של העם היהודי. ומי שמנסה להביא עלינו שואה נוספת ידע שאת החומה הזו אף פעם אי אפשר להפיל. אנחנו נדע כעם שלם לבוא חשבון עם אויבינו על הדם שנשפך ב-7 באוקטובר, על הדם שנשפך פה. אנחנו לא נוותר, לא נרים ידיים. אנחנו כעם אחד לעולם לא נלך יותר לא לימן ולא לשמאל, תמיד נלך ישר, כפי שאמר אלי".
פאינה, סבתו של בר קופרשטיין החטוף עדיין בעזה, הוסיפה: "עם ישראל שלנו חמוד ומתוק, כולם עוזרים לנו, אבל אני רוצה את הנכד שלי בבית. כמה שיותר מהר. הוא עובר עכשיו כמעט אותו דבר מה שעברו ניצולי שואה. אני בקשת מכולם, תחזירו לנו את כל ה-59 חטופים ושהם יחזרו כמה שיותר מהר. עם ישראל חי".
צילי ונקרט, ניצולת שואה מרומניה, סבתו של שורד השבי עומר ונקרט: "הייתי תינוקת בשואה. ההורים שלי שרדו בעזרת הסבים שלי שהיה להם מה למכור. נולדו לי שני בנים. לא חשבתי שאני אעבור עוד פעם שואה, וזו השואה האמיתית שלי כי אז הייתי תינוקת. כשחטפו את עומר, שהיה 505 ימים אצל החמאס, אי אפשר לתאר במילים את מה שעברנו".
שלי שם טוב, אמו של שורד השבי עומר שם טוב, סיפרה: "אתמול זכיתי להיות פה לראשונה וכנראה שהעיתוי היה מדויק. להגיע לכאן אחרי שהבן שלי עומר היה 505 ימים בשבי, לעבור פה ולשמוע סיפורים, לראות את התמונות על המשקפיים בערימה אחת ולחשוב על החטופים שנפלו להם המשקפיים או לקחו להם והם לא מצליחים לראות כמו שצריך. לשמוע ניצולת שואה שמספרת שאמא שלה הכניסה אותה לארון וביקשה ממנה לשתוק ולחשוב על הילדים שהיו שעות בארון. לחשוב על זה שמה שקרה פה קרה לפני 80 שנה. ואנחנו בשנת 2025, ויש אנשים שצועקים מתוך הבור הצילו, הצילו. עומר שלי חזר אבל יש שם עדיין אנשים שצועקים הצילו. והיום יש לנו בית, פה לא היה לנו בית. אנחנו מחויבים להחזיר אותם הביתה. לסגור את המעגל של הכאב הזה ולהתחיל בריפוי של העם שלנו. אנחנו עם הנצח, אנחנו יכולים הכל. בזכות הכוח, האמונה והאחדות שלנו. עם ישראל חי לנצח נצחים".
