רס"ן דביר ציון רווח ז"ל, מפקד פלוגה בגדוד 932 בנח"ל, נהרג מפגיעת נ"ט במהלך הקרבות בצפון הרצועה בבית חאנון. אברהם רווח, אביו, סיפר לינון מגל ובן כספית ב-103FM את סיפורו המיוחד ולהחלטתו להתגייס לצה"ל. 

"דביר גדל בירושלים, בשכונת פסגת זאב. גדל בגרעין התורני של השכונה ולמד באורט גבעת רם. הוא רצה ללמוד מקצוע כמו הסבא שלו ניצול השואה, שהיה חשמלאי", סיפר האב.

"הוא סיים כיתה י"ג ואז התגייס לצה"ל. בהתחלה הוא לא רצה להתגייס, הוא היה ילד שלא מבין מימינו ומשמאלו. לקחנו אותו לתהלוכה בגבעת התחמושת ומשם הוא התחבר לעניין. הוא אמר לי: 'אבא, אני הולך לקרבי'. באמצע י"ב, בסיור למחנות בפולין, הוא חזר משם ואמר: 'לא יקרה עוד מצב שעם ישראל ייפגע ככה. לא עוד אז לא עוד'", הוסיף.

"אני לא מדבר על ה-7 באוקטובר, על עשר שנים אחורה. הוא התגייס עוד ב-2015, והוא התגייס מתוך אמונה שלא תהיה עוד שואה כמו שהייתה לחמי", הסביר אברהם רווח.

כמותו, כך גם דביר אהב מאוד את התנ"ך: "בעצמי השתתפתי בחידון התנ"ך, ודביר היה גם מחובר לזה ומשם הוא קיבל את הערכים האלה, והחליט להתגייס לנח"ל, לגדוד 932, הוא היה מרוצה שם מאוד".

דביר היה אמור להשתחרר מהצבא במרץ הקרוב. אביו סיפר על תוכניותיו לעתיד: "הוא חלם על ימ"מ. אני בא מבית מרוקאי ודובר ערבית לא רע, והוא קינא בי על ההיגוי שלי. הוא החליט ללמוד ערבית וידע קצת ערבית".

"לקח את הצבא בצורה הכי רצינית שיכולה להיות"

דביר היה בחור צנום, אך הצבא שינה אותו. אביו סיפר: "הוא היה אדם מאוד רזה כמוני, אבל אחרי שהוא סיים מסלול, הוא החליט שהוא יצא לקורס מ"כים. הוא סיים אותו בהצטיינות והשקיע שם את הנשמה. הוא לקח את הצבא בצורה הכי רצינית שיכולה להיות, כיוון למטרה ולא ראה אף אחד בעיניים".

"דיברו עליו שהוא הקהלני של הדור,  שמסתער וחותר למגע, גיבור ישראל. כל המג"דים והמ"פים שהחליפו אותו אמרו לי, גם כשהם נשאו את הארון: לא יהיה עוד מ"פ כזה בצבא. הוא היה צריך להיות הרמטכ"ל הבא".

אביו של דביר סיפר על הדאגה ועל הלילות ללא שינה במהלך המלחמה: "הייתי מודאג מאוד, גם הבן השני שלי היה במילואים. שני בנים בעזה, מאוד קשה להכיל. כל היום התפללתי, למרות שהייתה לי תחושה שהם מוגנים. הוא נסך בנו ביטחון שהכול בסדר, הצטנע ולא סיפר שום דבר. הוא אמר: 'אני בא לעשות עבודה, לא פוליטיקה, עבודה נטו'".

"חשבתי ללכת לתיכון שלו, אבל אז אמרתי - מה פתאום? הכי טבעי הוא ללכת להר הרצל ולהיות ליד הקבר. נהיה בחלקה עם כל המשפחה", סיפר בלב שבור, "אמרו לי: השבוע יהיה לך לא קל, לא הבנתי עד כמה. השבוע שהתחיל ביום השואה".

ההתפרצות על אמיר אוחנה

"בשבעה הגיעו שר אחד ושני חברי כנסת. זה לא משהו אישי נגד אמיר אוחנה, מאחר והוא יו"ר הכנסת ו-99% מהם לא הגיעו לנחם. אני גר עשר דקות מהכנסת, תקפצו רגע לנחם. לא תכננתי פרובוקציה, זה התפרץ בצורה הכי טבעית, לא חשבתי שזה יקרה. אני לא פרובוקטור, אני אדם שומר חוק".

"הרב הראשי לישראל ראה את התפילה, התרגש מאוד, והפיץ אותה. אני אומר - 'מה פתאום הוא מזכיר את דביר?' הייתי בהלם איך זה הגיע עד לשם. אתה לא מגיע לנחם, ואתה בא וקורא את התפילה שלי?", הסביר רווח את השתלשלות האירועים מהצד שלו, ולאחר מכן הוסיף: "אלך לפגוש אותו בהר ואגיד: לא הייתי צועק, הייתי אומר תודה רבה. חבל שלא דיברו איתי קודם. ההפתעה הרגיזה אותי עוד יותר. יישרנו את ההדורים, ואין בי כעס. הכול נרגע".

לסיום, העביר רווח מסר לח"כים: "אני קורא לחברי הכנסת: קחו חצי יום פה ויום שם, תלכו למשפחות השכולות. אלה אנשים שבזכותם כולנו פה,  בבקשה, בואו נעשה אחדות, ונפסיק עם הפילוג והשטויות. בואו נתאגד – כל מה שקרה זה בגלל שאנחנו יהודים, כולנו עם אחד וביחד".