איציק אלגרט ז"ל, שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר, נרצח בשבי חמאס והוחזר לישראל לאחר 510 ימים, מובא למנוחות כעת בקיבוץ, כאשר מאות אזרחים חולקים לו כבוד אחרון. להלוויה הגיעו סילביה קוניו, יזהר ליפשיץ, ניסן קלדרון, גל הירש, אלעזר שטרן, גדי איזנקוט ויאיר גולן.
רחל דנציג, אחותו של איציק, ספדה לו: "איציק, אח יקר שלי, עכשיו אתה למעלה, יחד עם אלי, אורי, אמא ואבא. מסתכלים עלינו, שולחים אהבה. אני כאן למטה, ניצולה מקיבוץ ניר עוז. אוהבת אתכם. משפחת אלגרט הידועה – זה אנחנו. משפחה מוזרה, משפחה של אמנים. מוכשרת, מנהיגה ואהובה. אתה, איציק, היית ההנדימן של הקיבוץ. ידעת לתקן כל פגע, לאלתר בכישרון יוצא דופן. איציק, אלי ואני הגענו לקיבוץ ניר עוז בשנות ה-70, אחרי השירות הצבאי, לפני המון שנים. נתנו מעצמנו הרבה, קיבלנו המון – עד שהכול נגמר. האדמה הפכה לשדה קטל ודם. הצבא לא בא.
"לקחו אותך ואת אלכס דנציג, אבי ילדיי, למנהרות חשוכות, לגיהנום. ולא חזרתם. לא הצלחנו להציל אותך ואת החברים שלנו. לא הצלחנו להילחם בממשלה אטומה, זחוחה ורעה. נכשלנו. כל כך הרבה חברות וחברים שלנו נעלמו ביום הזה. נרצחות, נרצחים, חטופים, חטופות, ילדים רבים, הרס מוחלט. לא נשארנו. בשבת, ה-7 באוקטובר, נכנסו לביתי אנשים צמאי דם ושנאה. עדן, אחינעם ואני נלחמנו בגופנו ובנפשנו, וכנגד כל הסיכויים – יכולנו להם. ניצחנו אותם. גם מתי ולי, הנכדות הקטנות שלי, וכן שירי וירון – ניצלו. קרה לנו נס.
"אתה, איציק, נלחמת בהם בחירוף נפש. לקחו אותך חי. כל כך האמנתי שתחזור חי. הלכת מוקדם מדי. עינו אותך, הרעיבו אותך, הלכת בייסורים גדולים שרק רוצחים תאבי דם יכולים לעולל. איציק, לחברים ולחברות למעלה – שמרו עלינו. אתם הסיבה שאנחנו עדיין כאן. אתה יודע, החיים פה למטה לא משהו. סיוט שלא נגמר, ולא ייגמר – עד שכל החטופים, החיים והמתים, יחזרו אלינו.
"אני מייחלת לוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הביזיון המטורף הזה. לא הייתה תקלה, היה עיוורון מוחלט. מבטיחה לך – שלא נוותר ולא נשתוק. רוצה לשתף אתכם בזיכרון אחרון, לא כל כך רחוק. מעט לפני ה-7 באוקטובר, יום הולדתי, נסענו ביחד לעיר ילדותנו, בת ים – כמו שאיציק קרא לה "בת ים". צחקנו, התרגשנו, ואפילו בכינו. כמה סמלי, כאילו נפרדנו מהחיים. איציק, תודה על האהבה והתמיכה שהענקת לילדיי ולנכדותיי. היית אוזן קשבת. הנכדות שלי מדברות עליך. אתה הדוד הטוב שלהן. הלב הגדול שלך, איציק אחי, ילווה אותי עד שארית חיי. נוח בשלום".
דני אלגרט, אחיו של איציק, אמר בהספד: "חזרת הביתה. הבטחתי שאני אחזיר אותך וקיימתי את ההבטחה. אני בטוח שאתה מרגיש עכשיו בבית, חזרת לניר עוז. איציק לצערי צדקת, המילים האחרונות שלך לפני שנחטפת מדמם היו ״דני זה הסוף זה הסוף…״ אתה כבר ידעת ואנחנו לא רצינו להאמין. נאבקנו בכל הכוח להוכיח לך שטעית. נכשלנו. לא עשינו די. נתניהו ניצח אותנו ולא חזרת מהשבי. האויב שגרם למותך לא היה מי שחטף אותך אלא מי שהפקיר אותך. את החטיפה, החוטפים והפציעה הצלחת לשרוד חודשים ארוכים. לבסוף ראש הממשלה שלך הכניע אותך באמצעות הטרפוד וההפקרה.
"צדקת, זה אכן הסוף אבל לא רק הסוף לחייך. זה הסוף של המדינה היהודית שלא קיימה את חובתה ועמדה על דמך בזמן שאתה נמצא בפיקוח נפש. היא הפקירה אותך בידי החמאס לגווע למוות למען ״כוח כבוד וכסף״. מדינה שעמדה על דמך טירפדה את האפשרות להחזיר אותך בחיים בפדיון שבויים אינה מדינה יהודית יותר. זהו גם הסוף של המדינה הדמוקרטית ששללה ממך את חירותך, את כבודך ואת זכויות האדם והאזרח שלך. זה הסוף של ערך הערבות ההדדית וערך החיים בחברה הישראלית. ערכים שהבדילו אותנו מהאויב שלנו ועתה הפכנו להיות כמותם.
"הארון שלך עטוף בדגל המדינה, המדינה שכל כך אהבת הפנת לך עורף בשעות האמת. מדינה שנלחמת היום על צביונה. מדינה בהפקרה. קיבוץ ניר עוז עבר שואה ולכן מן הראוי שהטלאי הצהוב ילווה אותך. איציק. אתה שהיית אמון על כריית הקברים כאן בבית העלמין בניר עוז, נחסכה ממך כריית עשרות קברים של קורבנות שואת ניר עוז. היום אתה מובא למנוחת עולמים בקבר שכרה לך ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. אותו ראש ממשלה שפוחד להגיע לבית שלך בניר עוז ולהתעמת עם תוצאות ההפקרה והמחדל שלו. הנחמה היחידה היא שהוא לא חילל בנוכחותו את המקום הקדוש הזה הספוג בדם החברים.
"איציק אתה מצטרף כאן לאבא, אמא לאלי וג׳נין. נחמתי היחידה היא שהם הלכו לעולמם בטרם חוו את השואה בקיבוץ ניר עוז. הקיבוץ שכל כך אהבת. הקיבוץ שידך נגעה בכל בית בו במסירות ובאהבה. קיבוץ ממנו צמחה משפחתך עם דורוטה, מקס ורוני האהובים. הם כאן איתנו. הם באו מדנמרק להיפרד איתנו. אחי, סלח לי שנכשלתי להחזיר אותך בחיים. כנראה שלא עשיתי מספיק, לא הצלחתי לגייס את כל העם להתקומם להציל אותך ואת שאר החטופים שהופקרו ועדיין מופקרים בעזה. נכשלתי ואני לוקח על כך את מלוא האחריות. נתניהו ניצח אותי בקרב על חייך וחיי שאר החללים. רוצה את השלטון בחיים יותר מאשר אותך בחיים.
"אני מבטיח לך שאנחנו ננצח אותו במערכה על המדינה. אתם האמצעי להצלחתו במלחמת התקומה האישית שלו. ראינו אותו משתמש בקורבנותיו שהופקרו ראינו אותו חוגג על נצחון בני עמו. אחי אני מבטיח לך שלא נעצור אנחנו נמשיך להיאבק עד אשר נציל את המדינה מחורבן הבית. אנחנו נחזיר אותה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. מותך ומותם של החטופים האחרים הם הצוואה שלנו. הוא לא יהיה לשווא. הוא יהיה הדלק במאבק להצלת שאר החטופים והמדינה. איציק. ב-7 באוקטובר 2023, יום שורת ניר עוז, הופרדנו. היום אנחנו כאן, מביאים את גופך לקבורה. רוחך לא מתה. היא תלווה אותנו, ותהיה הרוח במפרשי המאבק. נתניהו הצליח להכריע את גופך אבל הוא לא יצליח לשבור את רוחך. אין לי ספק שאתם שם למעלה, החברים של ניר עוז, תדעו להיות הרוח החיה שתקנה ערכים ותנהיג כפי שהייתם כאן בניר עוז. עתה אחי, נוח בשלום, הסר דאגה מליבך, אנחנו כאן. לא נסלח ולא נשכח".
גילי חזות, ספד בשם קיבוץ ניר עוז: ""להלוויה הזאת אני אבוא", אמרה לי מישהי. "אני אבוא אפילו מרחוק כי איציק הגיע אלי, אמנם מקרוב, אבל הגיע בכל פעם שקראתי לו, וקראתי לו הרבה, כי גרתי בבית שהתשתיות שלו היו בנות שנים רבות". זה איציק. הוא היה בא תמיד, ובכל מזג אויר, מלא באנרגיה חלקה של כעס ועצבנות אך במהותה תמיד של רצון לתקן, לשפר, ובהמשך לבדוק אם הכל כשורה.
"איציק הגיע אלינו בעקבות אחיו אלי זכרונו לברכה ורחל אחותו תבדל לחיים ארוכים וטובים. איציק נולד ב-1/7/1955 מקום ילדותו ונעוריו בת-ים. לניר עוז הגיע בשנת 1983. במהלך השנים נישא ונולדו שני ילדיו. תמונות של איציק בניר עוז: איציק בבריכה יושב עם חבר'ה ומשחק שש-בש, איציק משחק כדורסל במים, איציק מבלה בפאב. איציק שועט על הרכב שחונה ליד ביתו לתקן, לעבוד, להיות לשירותינו ביום, בלילה בשבת ובחג. מתקשרים לאיציק: "איציק אין סודה", "איציק אין קיטור במכבסה", "איציק אין מים". תמונה נוספת: איציק חופר תעלה כולו מלא בוץ ולכלוך כדי לפתור פיצוץ שקרה לעיתים קרובות.
"איציק היה בן 68 כאשר פרצו לביתו המטופח והנקי בני העוולה וחטפו אותו באלימות לעזה. במהלך החטיפה הוא נורה ונפצע בידו. איציק שרד את ההפקרה בשבי עד לחודש אפריל 2024. אז הגיע המודיעין שיש חשש לחייו. הוא נחשב חי מבחינת המדינה עד אשר גופתו הוחזרה בשבוע שעבר. הוא הלך וגווע בשבי עד שהוכרע ומת כתוצאה מרעב או מחלה. בנובמבר 2023 איציק נכלל בפעימת המבוגרים שחמאס הציע להחזיר, ונתניהו העדיף לצאת למלחמה. היום כולם מתים, כולם הופקרו, כולם חברי קיבוץ ניר-עוז. איציק נרצח בשבי עקב הפקרתו. הזמן פעל נגדו.
"כאשר חשבנו מי יכול להחזיק מעמד בשבי חשבנו שיש לאיציק חוסן פיזי ונפשי להחזיק מעמד. אמנם הוא היה פצוע, אבל עם זאת חשבנו שנקבל אותו חזרה ובעזרת האהבה והחום שלנו הוא יצליח לחזור לחיים. לכן היה מאכזב, מתסכל, מכעיס, מעציב עד כלות לקבל את ההודעה על הרצחו בשבי המתועב בעזה. איציק יקר, דני אחיך ובני משפחתך נלחמו עבורך ועבור כל החטופים ללא לאות, בכל במה אפשרית ובלתי אפשרית כאחד. דני הוא לביא אמיתי. אנחנו הזכרנו אותך מידי שבת בעצרות שלנו. איציק, חזרת הביתה לאדמת ניר עוז שהיתה ביתך החם והאוהב שנים רבות. יהי זכרך מבורך".
יו״ר הדמוקרטים, אלוף (במיל׳) יאיר גולן, אמר: "בשבעה באוקטובר ראינו את עולמנו חרב סביבנו. קודם החריבו אותו מחבלי חמאס ואחר כך, יום אחרי יום, החריבה אותם הממשלה שלנו, כשאנשים כמוך, איציק, הופקרו למוות. והלב שלנו נשבר כשהבנו שהברית הבסיסית בין המדינה לאזרחיה, בין הממשלה לאזרחיה – הופרה. ברית שממשיכה להיות מופרת ברגל גסה, בלב ערל.
"השבר הזה, הוא שבר מעשה ידי אדם. וגם הבנייה מחדש של הארץ הזו – של קהילת ניר עוז של שאר קהילות העוטף ושל קהילות הצפון – תיעשה בידי בני אדם. הבנייה מחדש של המדינה האהובה שלנו – תיעשה בידי בני אדם – בידי אזרחי ישראל, בידי אותם אזרחים טובים, טובים בהרבה ממשלת המחדל והזדון המושלת בנו".
מוקדם יותר, מאות הגיעו לרחבת בית הכנסת הגדול בראשון לציון לפני יציאת מסע הלוויה של איציק אלגרט. בין המלווים דני, אחיו, תושב ראשון לציון ומורה לאזרחות. חלק מהמלווים נשאו את דגלי המדינה. עמליה, תושבת ותיקה בראשון לציון שיתפה: "באתי כדי להזדהות, להעניק את הכבוד האחרון. עצוב לי מאוד".
ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך אמר: "לא כך רצינו ללוות אותך איציק, התפללנו כל הזמן לשלמך ושלומם של כל החטופים. 509 ימים היה איציק בשבי חמאס, בגיהנום. דני תושב העיר, נלחם כל הזמן למען החזרת אחיו ושאר החטופים. דני היקר, ראיתי אח שנלחם כמו אריה למען אחיו. גם המשכת ללמד. הרוע שאנו רואים הוא לא פחות מהרוע בשואה. דני היקר, עשית את מה שיכולת למען אחיך ואף יותר".
האח דני הוסיף: "רוצה להודות לכל מי שבא ולראש העיר. איציק נחטף והופקר למותו בשבי חמאס. איציק חוזר היום הביתה לניר עוז".
מסע הלוויה יצא מראשון לציון, עיר הולדתו של אלגרט, ועבר בצמתים מרכזיים בדרום עד להגעה לניר עוז. הטקס עצמו התקיים בחצר ביתו בקיבוץ, ולאחריו נערך טקס קבורה בבית העלמין, שהיה פתוח לציבור אך סגור לתקשורת, לבקשת המשפחה.
ליאורה סלע דוד מצאלים, שלקחה חלק במסע ההלוויה בצומת ניר עוז, אמרה: "כל חטוף אחד ואחת הם עולם ומלואו אנשים מיוחדים אנשים כמו כל אחד מאיתנו, זה היה יכול להיות כל אחד מאיתנו פה בעוטף. המאבק של דני אח של איציק הוא מאבק עיקש נחרץ ולא מתפשר וזה מאוד נגע בי אישית הוא מעורר השראה נתן לנו כוחות לעשות מה שאנחנו עושים וקיוונו לסוף אחר. עצב עמוק שרק הולך ומעמיק אין מילים לתאר את האסון והשבר , לא יהיה שיקום עד שכולם יהיו בבית".
איציק אלגרט היה בן 68 במותו. חבריו בקיבוץ סיפרו כי הגיע לניר עוז בעקבות אחיו והפך לדמות מרכזית בקהילה. אלגרט הותיר אחריו שני ילדים המתגוררים בדנמרק, אח ושתי אחיות. הוא עצמו חי בעבר בדנמרק, אך חזר לישראל לפני כמה שנים. עם היוודע דבר מותו, הפרלמנט הדני עמד לזכרו לדקת דומייה.
ביום הטבח נחטף אלגרט מביתו שבניר עוז, לאחר שנפצע מירי. לפני שנלקח, הספיק להתקשר לאחיו דני ולבקש עזרה. דני הדריך אותו כיצד לעצור את הדימום בעזרת חסם עורקים, אך זמן קצר לאחר מכן הקשר ביניהם נותק. במשך תקופה ארוכה לא היה ברור מה עלה בגורלו, עד שהתברר כי נחטף חי לעזה, על אף פציעתו.
ביום חמישי האחרון הושב ארונו לישראל יחד עם ארונותיהם של שלמה מנצור, אוהד יהלומי וצחי עידן. החזרתם התבצעה במסגרת עסקת החטופים, לאחר 510 ימים שבהם היו בידי חמאס.
משפחתו של איציק ביקשה מהציבור לכבד את זכרו וללוות אותו בדרכו האחרונה. “נזכור אותו בצחוקו, בליבו הענק ובנכונותו להיות שם תמיד לכל מי שזקוק”, אמרו בני משפחתו.