אף אחד מאיתנו לא דמיין שעדיין נפעל, ששנה וחודשיים מאז פרוץ המלחמה יהיה צורך בנו", אומרת איריס גינזבורג, כלכלנית מרמת גן, שהקימה ב־12 באוקטובר 2023 את החמ"ל "קהילה יוצרת בית", וגוף ההתנדבות הזה פועל מאז. "כל האנשים שלנו מתנדבים תקופה ארוכה, לא מקבלים שכר, אלא באים רק בשביל הסיפוק. לעזור במציאות קיצונית ובמצב של חידלון מתמשך של הממשלה".

קהילה יוצרת בית  (צילום: פרטי)
קהילה יוצרת בית (צילום: פרטי)

טיפול באלף מפונים

היום חל יום ההתנדבות הבינלאומי. בישראל הוקמו מאז תחילת המלחמה מערכי התנדבות אזרחיים רבים. חלק גדול מהם כבר אינו פעיל, אבל יש כאלה שממשיכים בפעילות ההתנדבות למען אוכלוסיות הזקוקות לכך.

"אנחנו התחלנו באופן ספונטני כהתארגנות אזרחית בשכונת רמת חן ברמת גן", מספרת גינזבורג. "התחלנו באיתור בתים ריקים בשכונה, שהבעלים שלהם היו מוכנים להעמיד אותם ללא תמורה לרשות מפונים. בשבוע הראשון כבר היו לנו 14 בתים בשכונה, ובמקביל החלו להגיע מתנדבים וגם תרומות. הבנו מהר מאוד שאנחנו צריכים לפתח גם זרוע הצטיידות כדי לרהט ולאבזר את הבתים האלה. גייסנו מקום לטובת מחסן רהיטים. בשיא היו לנו 300 מתנדבים".

גינזבורג מתארת יוזמה שהתרחבה: "התחלנו לחפש בתים גם מחוץ לשכונה, ליד תל השומר, בכל רמת גן. השיא היה שאיתרנו פרויקטים של תמ"א לפני אכלוס ובשיתוף עיריית רמת גן קידמנו להם טופס 4 תמורת מגורים חינם למפונים לכמה חודשים. היו לנו שני בניינים כאלה ברמת גן. בסך הכל הגענו ל־80 בתים ודירות. עד היום טיפלנו ביותר מ־300 משפחות של מפונים, יותר מאלף נפשות. הקצינו להם יותר מ־2,000 פריטי ציוד כבד, רהיטים, מוצרי חשמל ואין־ספור פרטי הצטיידות, כמו כלי מיטה וכלי מטבח. בחודשים הראשונים של המלחמה גם הצמדנו לכל משפחה מלווה בקהילה ודאגנו להם בכל היבט".  

קהילה יוצרת בית  (צילום: פרטי)
קהילה יוצרת בית (צילום: פרטי)


ואחרי שהמפונים עברו לדירות שכורות, בסיוע המדינה?
"אז התמקדנו בהצטיידות. אנחנו עדיין מספקים למפונים בכל הארץ פתרונות ריהוט, מוצרי חשמל וציוד קל. הכל, כמובן, בחינם. הציוד נמצא במחסן שלנו בגבעתיים, וכל הפריטים מצולמים ומקוטלגים במערכת שלנו. ברגע שפונה אלינו מפונה, יש לנו צוות מיוחד שמדבר איתו, ממפה את הצרכים שלו, ואז זה עובר לטיפול הצוות של הריהוט. אחרי שהמפונה בוחר מה שצריך, מתאמים איתו הגעה למחסן".

כרגע פועלים ב"קהילה יוצרת בית" 50 מתנדבים קבועים. בחודש שעבר קיבל הגוף את אות המתנדב של עיריית רמת גן. בין האנשים שבהם טיפל החמ"ל היו גם חטופים שחזרו. "עד עכשיו מטה החטופים שולח אלינו חטופים שחזרו, לקבלת סיוע", גינזבורג מספרת. "אנחנו שמחים לעזור להם, אבל זה גם מאוד מעציב אותנו כי אנחנו לא חושבים שאנשים במצב הזה צריכים להסתמך על יוזמות אזרחיות. הם צריכים לקבל כל מה שדרוש להם מהמדינה. התחלנו בסיוע במציאת דירות עבורם, והיום אנחנו מסייעים בכל הקשור בריהוט ובציוד". 

החברות של לילוש  (צילום: לילך צבר - צילום פרטי )
החברות של לילוש (צילום: לילך צבר - צילום פרטי )


איך אתם מממנים את הפעילות?
"בהתחלה היו הרבה תרומות, של אנשים פרטיים וגם של מוסדות וגופים עסקיים. אבל היום אפשר לומר שהתרומות פסקו. ההוצאות שלנו הן על שכירות המרכזים הלוגיסטיים, תחזוקה והובלות, והן מגיעות ל־30 אלף שקלים בחודש. כדי לעמוד בזה, לפני כחצי שנה פיתחנו מודל הכנסות עצמאיות דרך מכירת כלי וינטג'. מהציוד שקיבלנו, ליקטנו פריטי וינטג', אנחנו מפרסמים אותם בכל מיני קבוצות בפייסבוק ומוכרים. היום אנשים כבר תורמים לנו כלי וינטג' באופן ייעודי לטובת המכירה. נשמח, כמובן, לקונים וגם לתורמים בנישה הזאת".

3,000 מנות ביום

"הכל התחיל משיחה עם חברה משדרות, שב־8 באוקטובר 2023 התפנתה מהבית והגיעה עם משפחתה לתל אביב. היא שאלה אם אני יכולה לסייע לה בכמה דברים", מספרת לילך צבר, מנהלת סושיאל מרמת גן, שהקימה בתחילת המלחמה את החמ"ל "החברות של לילוש". 

החברות של לילוש  (צילום: לילך צבר - צילום פרטי )
החברות של לילוש (צילום: לילך צבר - צילום פרטי )


"כתבתי בקבוצות אזוריות של רמת גן וגבעתיים, שאותן אני מנהלת ברשתות, וכבר באותו יום היו אצל החברה שלי מאות מוצרים, אוכל, בגדים", מתארת צבר. "אחר כך הגיעה משפחה נוספת, הפעם לבני ברק, והייתה צריכה אוכל. שאלתי בקבוצות מי יכולה לבשל, וככה, תוך שבוע התחילו לפנות אליי גם מיחידות צבאיות לוחמות ולבקש אוכל. היה מדובר בכמויות עצומות של אוכל, ולא יכולנו לספק הכל. סיפקנו 3,000 מנות ביום".

זה המון.
"בהתחלה היו לנו מאות מתנדבות שהכינו אוכל. פתחתי להן קבוצות וואטסאפ ופייסבוק. פרסמתי בכל מקום שצריך אוכל וחומרי גלם, ותרמו לנו המון. אמרתי לשלוש הבנות שלי שיביאו בחשבון שהבית שלנו הופך להיות חמ"ל. בישלו בו 24/7. אפילו הבאנו רבנים שהכשירו את המטבח. אני עצמי לא בישלתי, רק ניהלתי את האופרציה. אני אפילו לא מכירה את מי שבישל אצלי בבית. נשים היו נכנסות אליי, ומבשלות".

"הגיעו אפילו מתנדבים מצרפת ומבלגיה לבשל. היו גם הרבה נשים שבישלו בבתים שלהן והביאו אליי. אני דאגתי למערכי שינוע, שהיו מעבירים את המנות לחיילים. במשך חצי שנה האופרציה התנהלה בעצימות מאוד גבוהה. סיפקנו אוכל לא רק לחיילים, אלא גם לנשות מילואימניקים, למשפחות אבלים, לפצועים, למשוקמים, לשורדי הנובה".

מה מצבו של מערך ההתנדבות היום?
"החמ"ל ממשיך להתקיים. בחמישי־שישי אנחנו מוציאים כאלף מנות. כ־80 נשים מתנדבות בכל המערך הזה במגוון תפקידים. אפילו נהיינו עמותה רשומה. חוץ מבישול, אנחנו מתחילים עכשיו בעזרה של אנשי מקצוע מתנדבים למתמודדי נפש, וגם מתחילים לסייע בבעיות בירוקרטיות, כמו מיצוי זכויות בביטוח לאומי שקשורות במלחמה".

שתפי במקרה מרגש שקרה לך במהלך התקופה.
"היה גדוד שאימצנו. שלוש פעמים בשבוע היינו מכינים להם אוכל. אחד המפקדים, שהיה מגיע לקחת את האוכל, התקשר יום אחד להגיד לי שהם יוצאים מעזה. החיילים הפתיעו אותי והגיעו אליי הביתה עם פרחים ומגן שהכינו לנו. זה היה מרגש ברמה של בכי. הסיפוק לאורך התקופה היה פשוט לראות את החיילים אוכלים. יום־יום היו שולחים לי סרטונים, מתקשרים, מספרים כמה האוכל הזה עזר להם". 

חמל מרלוג בגין הוד השרון הלנה (צילום: פרטי)
חמל מרלוג בגין הוד השרון הלנה (צילום: פרטי)


גם צבר מתארת ירידה בתרומות שהעמותה מקבלת: "כיום זה יותר אנשים פרטיים, שמניחים ליד הדלת מוצרי יסוד. מובן שגם כל מי שמבשלת תורמת מצרכים. יש לי, לדוגמה, ארבע נשים בנות 70 ומעלה, שאנחנו קוראים להן 'חבורת הגרציות'. מתחילת המלחמה הן מביאות לנו אוכל כשר שהן מבשלות מכספן. ויש שני בניינים רבי־קומות בגבעתיים שמתחילת המלחמה הדיירים בהם אוספים כסף ובכל יום חמישי קונים אוכל ממסעדות ושולחים לנו מנות שמספיקות לפחות ל־300 חיילים".

"אחד הדברים המספקים הוא היכולת שלנו לעזור למילואימניקים ברגע האמת, כשהם צריכים אותנו. הכי כיף לי כשהרס"פ מקבל את המשלוח וכותב לי 'המשלוח היה מדויק'", אומרת הלנה ברגינסקי, מנהלת מוצר בהייטק מהוד השרון, שהקימה בתחילת 'חרבות ברזל' את "חמ"ל מרכז לוגיסטי בגין הוד השרון".
 
"זה חמ"ל שכונתי שממוקם בבית ספר בגין בעיר, והאמהות בשכונה מתנדבות בו", ברגינסקי מסבירה. "בנוסף, יש חמ"ל בישול שפעיל מתחילת המלחמה, וכולל 360 מתנדבים לסירוגין, וחמ"ל נהגים של כ־300 איש שעוסק בהובלת ציוד לחיילים".

חמל מרלוג בגין הוד השרון הלנה (צילום: פרטי)
חמל מרלוג בגין הוד השרון הלנה (צילום: פרטי)


מה סיפקתם להם מתחילת המלחמה?
"סיפקנו למילואימניקים מגוון רחב של ציוד: שקי שינה, אוהלים, כפפות, מדים, נעליים. סיפקנו כל מה שאפשר לדמיין, ואפילו יותר. אפילו טלוויזיות וכבלים מאריכים לחפ"קים של רחפנים. אנשים בשכונה מחליפים טלוויזיה, אני ישר תופסת את הישנה ואנחנו משנעים להם אותה. סיפקנו מהליטני ועד רפיח, וגם לאיו"ש הגענו. כל פעם אנחנו עוזרים בו זמנית לחמש עד שמונה פלוגות. יש לי רשימת המתנה של פלוגות שמחכות שנאמץ אותן".

ברגינסקי התרגשה מאוד לאחרונה, כשמילואימניק שסיים שירות בעזה הגיע אליה לחמ"ל ובידו שקית הפתעה. "הוא אמר שהוא רוצה להודות לי על כל הארגזים ששלחנו להם", היא מספרת. "בשקית היו סבונים, מפיצי ריח, תה, ממתקים ועוד פריטים. הוא הסביר שבחבילות ששלחנו אליהם נגענו להם בכל החושים".

ולסיום, ברגינסקי מבקשת להעביר מסר: "אנחנו לא באים להחליף את הצבא, אלא מסייעים לצבא בזכות המתנדבים והתורמים. מאוד חשוב לנו להמשיך, כי החיילים עדיין בשטח".