חצבת היא מחלה נגיפית מדבקת מאוד, הנגרמת על ידי נגיף ממשפחת ה"פראמיקסו". תקופת הדגירה של המחלה נמשכת בדרך כלל 8 עד 12 ימים, אך יכולה להגיע גם ל-21 ימים. המחלה מתאפיינת בחום גבוה, פריחה אופיינית שמתחילה בפנים ומתפשטת לגו ולגפיים, שיעול, דלקת לחמיות העיניים, נזלת ולעיתים שלשול. סימן ייחודי הוא הופעת נקודות קטנות ולבנות בריריות הפה, המכונות "נקודות קופליק".
האבחנה נעשית לרוב קלינית, על סמך התסמינים והמראה האופייני של הפריחה, במיוחד במקרים של חוסר חיסון או חשיפה ידועה לחולה. תקופת ההדבקה נמשכת מ-4 ימים לפני הופעת הפריחה ועד 4 ימים לאחר מכן, ובמהלכה החולה עלול להדביק כל אדם לא מחוסן שבא עמו במגע.
המחלה עלולה להסתבך בדלקת ריאות, דלקת אוזניים, דלקת קרום המוח ואף מוות, בעיקר בקרב תינוקות, נשים הרות ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. אין טיפול תרופתי ישיר כנגד הנגיף, והטיפול בעיקר תומך, עם מעקב אחר סיבוכים אפשריים.
בהנחיות משרד הבריאות מוגדרת "חשיפה" כקרבה ישירה פנים אל פנים עם חולה חצבת, שהייה מעל 15 דקות באזור סגור שבו שהה חולה, ועד שעתיים לאחר עזיבתו את המקום. מי שנולד לפני 1957 נחשב מחוסן טבעית ואינו זקוק לטיפול, כמו גם מי שחוסן בשתי מנות או חלה בעבר ואובחן קלינית או מעבדתית.
מי שנחשף לחולה ואינו עומד בתנאים אלה, כלומר אינו מחוסן, נדרש לקבל טיפול בהתאם למצבו: תינוקות מגיל חצי שנה ומעלה שאינם מדוכאי חיסון ואינם בהריון יקבלו חיסון MMR תוך 72 שעות מהחשיפה. לעומתם, תינוקות מתחת לגיל חצי שנה, נשים בהריון ואנשים עם דיכוי חיסוני יזדקקו לחיסון סביל (נוגדנים) תוך 6 ימים מהחשיפה.
תינוקות בגיל חצי שנה עד שנה שנחשפו לחולה יקבלו חיסון MMR בתוך 3 ימים מהחשיפה, אך חיסון זה לא ייחשב כאחת משתי מנות החיסון השגרתיות הניתנות אחרי גיל שנה. נשים הרות לא מחוסנות שנחשפו – יופנו לבית חולים לקבלת חיסון סביל בעירוי.
משרד הבריאות מבהיר כי על כל הצוותים הרפואיים להיות מחוסנים באופן מלא, וקורא לכל מקרה חשיפה או אבחנה לדווח מידית ללשכת הבריאות המקומית, כדי לאפשר בירור מהיר של שרשראות ההדבקה ומתן טיפול מונע. ההנחיות החדשות נועדו לצמצם את התפשטות המחלה, במיוחד על רקע התפרצות עולמית והסיכון בייבוא המקרים מחו"ל.
חצבת נחשבת למחלה שעלולה להתפשט במהירות גבוהה, והאוכלוסיות הפגיעות ביותר הן תינוקות, נשים הרות ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. במשרד קראו להורים לוודא שילדיהם מחוסנים בהתאם להנחיות השגרתיות, ולפנות לרופא הילדים או ללשכת הבריאות בכל חשש לחשיפה.