כל בעל עסק יכול להבחין באמת הברורה – טראמפ נוהג בארצות הברית כמו מנכ"ל חדש בעסק - ראשית, שליטה בהוצאות: צמצום כוח אדם והתייעלות ממשלתית – אלון מאסק, חיתוך הפסדים (החות'ים). שנית, מיתוג מחדש (MAGA על כל המשתמע ממנה), שלישית חיפוש אחר רווחים מהירים (מדינות המפרץ) והתמקדות בנושאים בעלי פוטנציאל עסקי.
זהו עולם חף מרגשות - לא אהבה לנכסים קיימים, לא נקמה בגורמים אחרים וככלל גישה קרה ורציונלית. כשגישה כזו מיושמת בנושאים אסטרטגיים שלרוב מורכבים ואינם פשטניים, זה חדש ומחייב חשיבה אחרת לפירוש המציאות.
לישראל שנסמכה עד כה על גישת הערכים המשותפים עם ארצות הברית והיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון - גישה שהיא הכל חוץ מעסקית טהורה, קשה להפנים זאת, ובמיוחד לפרשנים בתקשורת. אם נאמץ את גישת המנכ"ל, נוכל לראות כי לאחר מאמץ של 30 יום בתימן ללא הכרעה נראית באופק ועם השקעה מוערכת של מיליארד דולר, טראמפ בחר לחתוך הפסדים, גם ללא הכללתה של ישראל.
יתרה מכך, גם בשל אופיו, טראמפ מאוד אוהב את החיכוך עם מנהיגים זרים ואת העלייה לרגל אליו – אבל גם כאן ניתן לתת סימנים: מי שחלש מולו זוכה ללעג ונדרס (חברות מתחרות), ודווקא מנכ"ל של "עסק" מקביל (קרי מנהיג מדינה) שעומד חזק מולו, זוכה למחמאות ולפרגונים והופך לשותף כחלק ממארג האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית והאישיים שלו. שיתוף פעולה מבטיח שקט ויציבות שנוחה מאוד הן לעסקים והן לגישה הבדלנית שבה מחזיק טראמפ.
אותו מנכ"ל אגב, "זכה" השבוע לראשונה מאז 1919 להורדת דירוג האשראי של החברה שלו (ארצות הברית) מרמת AAA לרמת Aa1 ע"י סוכנות דירוג האשראי מודי'ס, על חוב חיצוני של 36 טריליון דולר (!) שבו מצוי "העסק" שלו – ומכאן מובן הלחץ לעשות עסקים ולהרוויח כסף.
זהו ההקשר העוטף את ביקור טראמפ במדינות המפרץ. התקשורת בארץ ומיטב הפרשנים מפספסים בענק ולא בפעם הראשונה - כזכור, טרם הביקור היו כותרות שלפיהן יאשר לראשונה גרעין אזרחי לערב הסעודית, ובמקביל יאשר מכירה של אמל"ח מאוד מתקדם שלא נמצא עדיין בידי הסעודים.
והנה עתה בסוף הביקור עם מה נשארנו – עם כותרות מרהיבות על חנופה אין סופית, על מתנות ועל הבטחות והסכמות בעל פה על השקעות עתק של מדינות המפרץ בארצות הברית, ועם פגישות – הרבה פגישות וזהו.
הרבה קיטש, הרבה פלסטיק, הרבה זהב בעיניים, אך שום דבר קונקרטי. ואצלנו הכותרות דווקא תואר הביקור כמכת מחץ לישראל וכביטוי האולטימטיבי לזניחתה ע"י ארצות הברית. אז זהו, שלא.
מנכ"ל העסק שנקרא ארצות הברית היה זקוק לרווחים מהירים, והוא מצא אותם הין שיש כסף - במדינות המפרץ. דומה שהוא הבין לליבם של הערבים יותר מכל ערביסט אחר, ובמילותיו שלו תיאר זאת באחת מההתייחסויות שלו כי "הם זקוקים לאהבה, וכי אף אחד לא נתן להם אהבה".
ואכן - זהו הרגש הבסיסי הכי נחוץ לאדם שהוא יצור חברתי - וטראמפ בא לפרגן ולהעניק את מלוא תשומת הלב הזו בעבור חופן דולרים ואולי שותפות ערבית בכסף במימון הארכיטקטורה האזורית לסיום המלחמה (עזה וסוריה), כאשר הוא היה חייב לתת לערבים משהו – והוא נתן, עקרונית, את סוריה – מגרש שבו ישחקו הנערים לפניו ויתחרו על השפעת העסקים שלהם ועל הרווחים ביניהם.
תשאלו איך אני יודע שישראל לא ננטשה - רק צריך להאזין היטב ולהסתכל למציאות בעיניים במקום לתפיסת המציאות שקונה לה שביתה על האוזן של הישראלי המצוי:
- מדינות ערב יצאו מהביקור עם הבטחות כלליות ולא ניתן להן דבר קונקרטי, למרות הכותרות האלרמיסטיות שהיו לפני הביקור. גם הן עצמן הבטיחו הבטחות של עסקאות במספרים גבוהים. נחכה ונראה אם יממשו.
- בנושא האיראני - המפציצים האמריקניים עדיין נמצאים באי דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי, ולא הושבו לארצות הברית. ארצות הברית הגישה בימים האחרונים הצעה לאיראן במטרה שלא לאפשר את מריחת המו"מ על פני זמן רב, ונראה כי האיראנים זועמים - והיום התבטא המנהיג האיראני בגנותו של טראמפ (אמר ששיקר שהוא רוצה שלום וההערות שלו במהלך הביקור לא שוות התייחסות), ואילו סגן שר החוץ האיראני הודיע ברשת X כי אין בכוונתה של איראן לוותר על ההעשרה – מה שאומר שיש התנגדות להצעה האמריקנית.
- לא עצר את ישראל מלתקוף בתימן.
- בסוגיית עזה - אמר מפורשות כי ארצות הברית צריכה להשתלט על עזה ולהפוך אותה לאזור חופשי (קרי – לא בשליטה ישראלית וגם לא פלסטינית) והוא יהיה גאה אם לארצות הברית תהיה אחריות על עזה. עוד אמר, וזו כבר אמירה רגשית הממחישה את מחוייבותו הערכית לישראל שכנראה בכל זאת קיימת: "תזכרו, ה-7 באוק' היה מהימים הגרועים ביותר בהיסטוריה של העולם אני חושב. לא רק האזור אלא בכלל, זו הייתה אחת מהמתקפות הנוראיות שנראו אי פעם".
- לא עצר את ישראל מפתיחה בתמרון "מרכבות גדעון", בדרך למימוש מתווה וויטקוף במגעים שמתנהלים בין ישראל לחמאס ממשה עתה בקטאר.
- לא מנע את חיסולו (ככל הנראה) של מנהיג חמאס בעזה מוחמד סינוואר ועוד בבית החולים האירופי ברצועה.
- ממשיך בקידום תוכנית ההגירה, ופרסם על מגעים מתקדמים עם מדינות לקליטת כמיליון עזתים.
בינתיים, דווקא המתווכות לא הצליחו להביא לתזוזה כלשהי במשא ומתן עם חמאס במהלך ביקור טראמפ, ודווקא חידוש הלחימה בשטח, הביא את חמאס להסכים למשא ומתן תחת אש, ונראה שדווקא החשש מתמרון עמוק לכיבוש הרצועה, מוביל אותו למשא ומתן ללא תנאים על שחרור כמחצית מהחטופים החיים שיש בידיו, ולהפסקת אש של כחודש וחצי-חודשיים.
בלהיטותו להתקדם, נעתר טראמפ לבקשת יורש העצר הסעודי ולבקשתו של ארדואן להסיר את הסנקציות מעל סוריה, וזאת בניגוד לאינטרס הישראלי הבסיסי (אם כי פורסם שגם ישראל מנהלת שיחות ביטחוניות עם המשטר הסורי החדש), ומבלי להבין כי באתנן הכלכלי לטורקיה בסוריה, הוא פתח את הפתח להשתלטות טורקית וליצירת ציר כלכלי מתחרה לציר שהוא עצמו מבקש ליצור במזרח התיכון - ציר קטאר-סוריה-טורקיה להעברת גז וסחורות לאירופה, ובמו ידיו הקים עסק מתחרה לזה שלו עצמו (ציר הודו-ערב הסעודית-ירדן-ישראל).
בשורה התחתונה – נמתין לראות מה יעלה בגורל המשא ומתן עם איראן, אבל ניתן כבר עתה להבין שתמונת המצב אינה שחור או לבן – ישראל וארצות הברית מתואמות עקרונית (לא פרטנית), טראמפ זוכר היטב את שבעה באוקטובר, וכל הכותרות בתקשורת המדברות על נטישה ועל ביקור סופר מוצלח לטראמפ במזרח התיכון שזנח את ישראל – פשוט אינן נכונות.
טראמפ עצמו מתנהג כמנכ"ל של עסק, ועל רקע זה ייתכנו חילוקי דעות כשישראל מסתגלת לשפה החדשה שעליה לאמץ - שפת ההזדמנויות לצד שפת האיומים והסיכונים שהיא מומחית בה.
סא"ל (במיל') עמית יגור - לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.