טראמפ בא למזרח התיכון כדי לעשות היסטוריה דרמטית של עסקים ומפצים דיפלומטיים. הוא רואה את עצמו כמומחה המוצלח ביותר בעולם לעשיית דילים והם עומדים במרכז הגישה שלו ליחסים בינלאומיים. הוא יבקר בשלוש המדינות העשירות ביותר באזור: סעודיה, האמירויות וקטר. הוא יחתום על עסקאות והשקעות בסכומי עתק. הם כוללים עסקאות נשק והשקעות בטריליונים. הוא מאמין שהם ישפרו את הכלכלה האמריקנית המקרטעת ויתרמו מקומות עבודה רבים.
לביקור יש גם מטרות אסטרטגיות ומדיניות, חלקן חורג מגבולות האזור. טראמפ רוצה לסיים מלחמות קיימות, לפתור סכסוכים כדי למנוע מלחמות עתידיות, ולייצר לעצמו דימוי של משכין שלום הראוי לפרס נובל לשלום. הוא לקח קרדיט על התיווך האמריקני בין הודו לפקיסטן שהניב הפסקת אש; קיבל את בקשת החות'ים להפסקת אש עם ארצות הברית וטעה שלא התנה אותה גם בהפסקת הירי על ישראל. הוא רוצה לצרף את סעודיה ל"הסכמי אברהם" ולהרחיב אותם במגמה לחזק את הציר הערבי הסוני מול איראן. הוא רואה במהלך כזה איום דיפלומטי על איראן (שמתווסף לאיום הצבאי) כדי לחלץ ממנה ויתורים במשא ומתן על הסכם שיעצור את חתירתה לנשק גרעיני.
שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי טרח להתראיין בכל אמצעי תקשורת בארץ כדי להסביר שאין משבר ביחסי ארצות הברית ישראל. העובדה שנזקק למהלך כזה אינטנסיבי של יחסי ציבור מוכיח את ההפך. נתניהו מפריע לטראמפ להשיג את יעדיו האזוריים. טראמפ חושב שהמלחמה בעזה נמשכת זמן רב מדי ולכן צריך לסיימה, לשחרר את כל החטופים בפעימה אחת ולהכין תכנית ליום שאחרי בלי חמאס. נתניהו רוצה עסקה חלקית, לא מוכן לסיים את המלחמה, הוא מעוניין דווקא להעצים אותה, ואין לו שום תשובה לשאלת השליטה החלופית לחמאס בעזה. טראמפ גם כפה על נתניהו את החזרת הסיוע ההומניטרי לעזה כדי להסיר לפחות את הנושא הזה מהשיחות עם מדינות המפרץ.
טראמפ מנהל שיחות על הסכם גרעין חדש עם איראן. נתניהו לא מאמין בשיחות האלה ומקווה שהן יכשלו כדי שיוכל לזכות בלגיטימציה למתקפה צבאית, עם או בלי ארצות הברית. טראמפ רוצה שסעודיה תנרמל את יחסיה עם ישראל אבל התנאי שלה הוא התחייבות ישראל לאופק מדיני לפלסטינים, שנתניהו והקואליציה שלו לא מוכנים לספק. טראמפ לא מוכן לקבל שנתניהו מתחשב באינטרסים של סמוטריץ' ובן גביר יותר מאשר באינטרסים שלו. הוא שונא לוזרים. עקב התמשכות המלחמה בעזה והכשלון להשיג את יעדיה, נתניהו מתחיל להראות בעיניו כלוזר.
טראמפ רצה בשיתוף פעולה של ישראל במהלכים שלו אבל נתניהו לא השתלב ולכן מודר והושלך לצד הדרך. הפערים המתרחבים בין טראמפ לנתניהו מעידים על כשלון שלו ושל השר רון דרמר להשיג תאום עמדות מקסימלי. נתניהו התהדר "כמר וושינגטון", המנהיג הישראלי שמכיר הכי טוב את נפתלות הממשל האמריקני. רון דרמר נודע בקשריו המצוינים עם המפלגה הרפובליקנית.
שניהם תוארו כמי שמדברים את "השפה הטרמפיסטית" ולכן יכולים להשפיע על מדיניותו. הם לא שמו לב לשינויים במבטא ובמילים שפוזרו בבית הלבן. טראמפ הוא קודם כל חבר של עצמו, והידידות נפגמת במצבים של אינטרסים מתנגשים. בתקופת כהונתו הראשונה, נתניהו ודרמר, שהיה אז שגריר ישראל בארצות הברית, אכן דאגו לתיאום מצוין בין האינטרסים של שתי המדינות. לא עלה על דעתם שבתקופת כהונתו השנייה, הידיד הכי גדול של ישראל בבית הלבן יתעלם ואולי יפגע באינטרסים חיוניים של ישראל.
ביקור של נשיא בכל מקום בעולם הוא אירוע חשוב שמלווה על ידי מאות עיתונאים שכותבים ומשדרים על כל צעד שהוא עושה. חתימה על הסכמים והצהרות משותפות מדגישה שיתופי פעולה בין שתי המדינות. הדילוג על ישראל משדר מסר שהיא פחות חשובה ורלבנטית מהמדינות האחרות שנכללות בביקור. יתכן שטראמפ חותר כבר בביקור הזה ל"פאקס אמריקנה", שלום אמריקני שיכלול במכה אחת את כל אזורי המריבה.
אם תוכניתו של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן לכנס וועידת פסגה ערבית תתממש, ובמהלך ביקורו של טראמפ בסעודיה, הוא ייפגש עם מנהיגים מאזורי הסכסוך באזור, לרבות ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, נשיא סוריה החדש אחמד א-שרע ונשיא לבנון החדש ג'וזף עאון, הוא יוכל בעזרת סלמן לקדם סגירה של כל הפינות המסוכסכות ולחגוג הישג דיפלומטי מזהיר.
תוכנית השלום הגרנדיוזית של טראמפ מ-2020 כוללה הקמת מדינה פלסטינית על כשבעים אחוזים משטח הגדה וכן את עזה. נתניהו קיבל אותה ותמך בה. היום זה עניין בלתי אפשרי, לפחות בטווח הנראה לעין. נתניהו מחריש מול טראמפ, הוא לכוד בינו לבין שותפיו בן גביר וסמוטריץ'. הוא מצא עצמו מפגר מאחור אחרי האירועים ועוד יאלץ להתמודד עם הסכם עם הפלסטינים שהידיד הכי גדול בבית הלבן יכפה עליו.