ערב חג החירות מוצא אותנו בימים לא פשוטים. אחינו ואחיותינו בשבי, משפחות מפללות לשובם של יקיריהן, ואומה שלמה המייחלת לגאולה.
את הפסח הראשון שקיימו בני ישראל בהיסטוריה כינו חכמינו "פסח מצרים", והבדילו אותו משאר חגיגות הפסח לדורותיהן, שאותן כינו "פסח דורות". בין שני ה"פסחים" הללו קיימים הבדלים הלכתיים, אך לא פחות מכך גם הבחנות מהותיות. בעת הזו, עיון באחד מן ההבדלים הללו פותח בפנינו צוהר להבנה חדשה של החג ושל הברית הנצחית בין עם ישראל לאלוקיו.
ניתן ממש לחוש את הדרמה של אותו לילה, ערב יציאת מצרים. אבותינו יושבים בבתיהם ברגעים אחרונים של שעבוד, מכת בכורות עומדת להתרחש בכל רגע, וגורלם עדיין לא הוכרע. המתח אוחז במשפחות, הקולות מבחוץ, והציפייה המעורבת בחרדה. הם אוכלים את קורבן הפסח בעודם עבדים. זהו חג פסח של אמונה בטרם גאולה – ברגע השברירי ביותר, כשהכל עדיין מוטל בספק, והישועה טרם נראית לעין.
לעומת זאת, "פסח דורות" נחגג אצלנו בידיעה המוחלטת שהגאולה אכן התרחשה. אנו יושבים מסובים כבני מלכים, מספרים ביציאת מצרים, מסיבים על צד שמאל ושותים ארבע כוסות יין כבני חורין. סופו הטוב של הסיפור כבר ידוע ומסופר מנקודת המבט של מי שכבר ראה את ההבטחה האלוקית מתגשמת.
אנו שואלים, היכן מתבטאת עוצמת האמונה בחגיגת "פסח דורות" שלנו? הרי אבותינו במצרים אכלו את קורבן הפסח בחרדת קודש, בצל השעבוד, כשנפשם מפרכסת בין בהלת העבדות לבין בשורת החירות, ואילו אנו כבר יודעים את סופו הטוב של הסיפור. מהו, אם כן, מבחן האמונה שלנו כשאנו חוגגים את ליל הסדר?
כאן מתגלה העומק הנפלא של הברית המיוחדת בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. בעוד אומות העולם העתיק ראו באליליהן כוחות שיש לפייסם ולשרתם בצייתנות, ברית ישראל עם בוראו היא ברית הדדית – ברית שבה משתתפים שני צדדים – עם ישראל מחויב לאלוקיו, והקדוש ברוך הוא, כביכול, מחויב לעמו.
ייחודיותו של ליל הסדר טמונה בכך שהוא לא רק זיכרון העבר, אלא גם זמן של ציפייה לעתיד. בלילה הזה אנו חוגגים לא רק את הגאולה שהייתה, אלא גם את הגאולה שעתידה לבוא. זהו לילה שבא מתוך אמון מלא וציפייה לקיומו של הקב"ה את חלקו בברית – בעבר, בהווה ובעתיד.
כשאנו שרים, "והיא שעמדה לאבותינו ולנו", אנו מצהירים על אמונתנו באותה הבטחה נצחית: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". זוהי הכרזה של אמון בברית הנצחית, הכרזה שנאמרת בקול רם בכל שולחן סדר, בכל בית יהודי, בכל פינה בעולם.
ליל הסדר השנה הוא קשה מנשוא, אך הוא גם ייחודי מאין כמוהו. בשעה שנשב סביב שולחן הסדר, עם כיסאות ריקים לאהובינו שעודם בשבי, עם דאגה בלב לחיילינו הלוחמים, נוכל להבין במידה מסוימת את אותה תחושה שביטאו אבותינו ב"פסח מצרים" – אמונה בעיצומה של אפלה.
כשנשיר "והיא שעמדה", הברית בין עם ישראל לקדוש ברוך תעמוד לנגד עינינו ותמלא את ליבנו באמונה ובתקווה. אנו נושאים עינינו אל הבטחתו הנצחית שכשם שגאל את אבותינו, כך יגאלנו בקרוב, ויקיים בנו "ומשם יקבצך ה' אלוקיך ומשם ייקחך". לשנה הבאה, כולנו, בירושלים הבנויה. חג פסח כשר ושמח.
הכותב הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים