הפגנה בעד בג"ץ
אני לא יודע מדוע כותבים בכותרות שהייתה הפגנת נגד בג"ץ. ההפגנה לא הייתה נגד בג"ץ. ההפגנה הייתה רק נגד בג"ץ לא הוגן. הרי מלכתחילה זו הייתה הבקשה הצנועה של הרפורמה המשפטית: להחזיר את אמון העם במערכת המשפט. למשל, להכניס מספר קטן של שופטים הגונים יותר ואובייקטיביים יותר לבית המשפט העליון. אין במדינה שלנו אנשים שהם נגד בג"ץ. יש אנשים שהם נגד הבג"ץ הזה.

גינות גוססות בכנסת
קרה ככה שהייתי בכנסת בימים האחרונים. הוזמנתי לריאיון בערוץ הכנסת לתוכניתו של רועי כ"ץ, “תעודת עיתונאי". הגעתי לירושלים, והנה רגליי נמצאות בראשית הרחבה המפורסמת, ומולי, בקצה הרחבה הארוכה, מתנוסס בניין הכנסת על עמודיו שמזכירים צלעות תריסול לא צבוע. משני צידי הרחבה הזאת, מימין ומשמאל, יש גינות לכל אורך השטח המרוצף. אבל מה זה? צמחי בר פרועים השתלטו על כל אדמת הגינה המוזנחת הזאת. הכל נראה כמו תערובת של פרחי נוי גוססים, למשל אמנון ותמר שפג תוקפם ועברה עונתם, והם נאבקים בעשבי בר שחונקים אותם.

עשבי בר פורצים אפילו דרך הצמחים הגזומים, שמנסים לחקות גינון בדוגמאות סימטריות נוסח ורסיי. רוצים לראות איפה יש עשבים שוטים בפוליטיקה הישראלית? בואו לכנסת ותראו אותם, הם השתלטו על הכל. גינה מוזנחת כזו ברחבת הכנסת מעוררת בי תערובת של רחמים על הצמחים, ובושה על מראה הפרלמנט שלנו לעיני הבאים אליו. אין שום ברירה אלא למסור את הכנסת לבהאים.

מה שכתב תה
“כאב משונה התיישב לי בלב. אמרתי לו: סליחה, אתה יושב במקום ששמור לאחת שאהבתי. הוא חייך וענה: תה, אל דאגה. אני רק שומר שאף אחת אחרת לא תתיישב במקומה".

עד כאן קטע לא שלי. את הקטע כתב סופר ישראלי ושמו תה. הוא צעיר יחסית, בן 40 היום, הוא החל לפרסם לפני שהיה בן 30 ומכר עשרות אלפי ספרים מודפסים ודיגיטליים, והוא גם מה שמוגדר “סופר רשת". יש לו וליצירותיו מעל 50 אלף עוקבים בפייסבוק, ומעל 30 אלף עוקבים באינסטגרם. הוא גם יזם ומנהל את פסטיבל הסופרים בנמל יפו, שהסתיים לאחרונה בהצלחה גדולה.

כשגיליתי את הקטע היפה שלמעלה, שלחתי לו מסר: “אהבתי ציטוט שלך על כאב שהתיישב לך בלב. אני רוצה לצטט בשמך. אני מבין שהציטוט הוא מהספר שלך".

הוא ענה לי, וכאב קל התיישב לי בלב: “שלום מאיר, קיבלתי את הודעתך בפייסבוק, נעים לשמוע ממך. כן, הציטוט הוא מתוך ספרי ‘על אהבה ומעשיות אחרות'. אני כותב תחת השם ‘תה' (כן, פשוט ‘תה', כך מכירים אותי גם הקוראים וגם בהוצאה לאור). אתה מוזמן מאוד להשתמש בו.  
אגב, קוריוז משעשע, את הספר הזה בדיוק שלחתי לך לפני 11 שנה, כשהוא יצא לאור. אפילו כתבתי לך בכמה דרכים כדי לשאול אם תסכים לקרוא בו, אבל למרבה הצער, כנראה שהיית עמוס בקשות. אז אולי סוג של השבת לי היום, באיחור קל.  אני שמח שהוא הגיע אליך בדרך זו או אחרת. תודה שכתבת לי, שלך, תה".

ילדים, תהיו בשקט
הנשיא השנוי במחלוקת של בית המשפט העליון, שמתבונן בדמוקרטיה כמו מורה מחליף עייף שמתבקש להשגיח על שיעור בהתעמלות, הגיע לדבר בפני תלמידי תיכון. הוא אמר להם, בבוז האופייני לו כשהוא מדבר על דמוקרטיה, שדמוקרטיה שבה הרוב קובע, כמו הדמוקרטיה בישראל, ובשאר העולם התרבותי, היא דמוקרטיה של כיתה ד'. לא יפה להטעות תלמידים.

הדמוקרטיה המקורית והייחודית שנהוגה היום בישראל איננה בדרגה כל כך גבוהה. כיתה ד'? לא הגזמת? לא טיפסת גבוה מדי? עדיין לא עלינו לכיתה ד'. למעשה, הדמוקרטיה שנשיא בית המשפט העליון שואף להביא אל הישראלים היא דמוקרטיה של גן ילדים. כשהוא הגננת. בישראל קיימים שופטים, וכן כוחות משפטיים אחרים, שמישהו שכנע אותם שיש להתייחס לדעתם של הישראלים הבוחרים כמו שמתייחסים לדעת ילדים בגיל הגן. חמודים כשהם ישנים, אבל חלילה לא קובעים. יש גננת. ויש גם סייעת לגננת: היועמ"שית.

לפי הסימנים המדאיגים סביבנו, אני מאוד חושש שאם נתקין מצלמות, ונשמע את מה שהגננת והסייעת אומרות ועושות, ייחשף מהר מאוד שלדמוקרטיה הישראלית שלנו יש גננת מתעללת, וסייעת לגננת מתעללת.

עוד משהו שראיתי בכנסת
הלכתי לי לעיסוקיי וגם קצת לשיטוטיי במסדרונות בשלל הפיתולים שבתוך בניין הכנסת. אף שמיהרתי עצרתי מדי פעם, כי שמחתי לגלות שעל הקירות תלויות פה ושם יצירות אומנות ישראליות בנות זמננו. ומה אני רואה פתאום? ציור של אופיר בגון. כן, אופיר המאייר את המדור הזה. ציור בצבעי שמן, גדול ויפה. צילמתי ושלחתי לו ד"ש מהמפגש שלי עם הציור שלו בכנסת.

פינת השלולית
אל פינתנו הגיע מכתב מאילת: בעמק פורח חיה נסיכה צעירה בשם מירי, היא הייתה יפה, חכמה וטובת לב, אבל הרגישה שמשהו חסר לה בנשמה.

"יום אחד, בזמן שטיילה ליד השלולית, ראתה צפרדע קטנה מקפצת בין העלים. 'נסיכה יקרה', דיבר הצפרדע לפתע, 'אני לא סתם צפרדע, אני נסיך מקולל. נשיקה אחת ממך תשחרר אותי מהכישוף'. "מירי התלבטה לרגע, והחליטה: 'טוב, אתן לך נשיקה, אבל בתנאי שתחזור להיות נסיך, ותישאר חבר טוב שלי'.

"הצפרדע הסכים, מירי העניקה לו נשיקה עדינה, הצפרדע הפך לנסיך מקסים.

מה שקרה אחר כך היה מפתיע - הנסיך שב להיות צפרדע פעמים רבות, כי הוא אהב מאוד את החיים הפשוטים במים, את השקט ואת החברים בשלולית.

"מירי והנסיך למדו לאט־לאט שמה שחשוב באמת זה לא איך אתה נראה, אלא מי שאתה באמת בפנים, וכי אהבה אמיתית היא לקבל את האחר כפי שהוא, עם כל ההבדלים, וליהנות מהרגעים הקטנים של החיים.

"בוקי (דוד בוקשפן) מאילת". בוקי יקר, אני חושב שאף על פי שיפה לבקש מהנסיכות “לקבל את האחר" וכדומה, לכל נסיכה מגיע נסיך שלא מחליט לפעמים שבא לו לחזור להיות צפרדע כי הוא מתגעגע לחברים בשלולית (לחברים? באמת?), אלא נשאר עבורה תמיד אך ורק נסיך.