החדשה המרעננת בשבוע העמוס באינסוף בשורות איוב הייתה שביתת המורים, שגררה בעקבותיה עיצומים מצד עובדים נוספים במגזר הציבורי. השביתה המוצדקת זכתה באופן חריג לגיבוי גם מהורי התלמידים. הפגנות יש מספיק לכולם, אבל שביתות הן מוצר במחסור.
במדינה שבה מפזרים בעיצומה של המלחמה יותר מ־5 מיליארד שקל לתחזוקת הקואליציה, המורים נדהמו לגלות, אומנם באיחור, שמשכרם החודשי העלוב "גולחו" 3.3%, שהם 300־860 שקל. אחרי שהזדעזעו מתלוש השכר, מבחינת המורים השביתה נותרה מוצא אחרון. אין להם דרך אחרת גם אם אדמתם בוערת. היתממות שר האוצר באומרו שלא שובתים במלחמה ושלא ייכנע לאיומים, היא במקרה הטוב בורות ובמקרה הגרוע רשעות.
סמוטריץ', החף ממנדטים בסקרים, הפך ליותר ביבי מביבי, ודאג לפנק את החרדים תוך כדי המלחמה במיליארדי שקלים, תוך שהוא מחריג מקיצוצי השכר את מורי החינוך החרדי. אז האם שיקולי המלחמה אינם רלוונטיים למורים חרדים, שלא רק שלא נכנסים אל מתחת לאלונקה אלא גם שוכבים עליה במלוא כובד משקלם? מאחורי המורים אין פטרון רוחני, רב ראשי או מפלגה חרדית. שר החינוך, שאמור לעמוד לצידם, מתהפך בדעותיו כפוליטיקאי טירון, והוא משענת קנה רצוץ.
ה"טענה" הרלוונטית היחידה כלפי המורים היא ההצתה המאוחרת, אבל זו נסלחת. הם כבר לא מקבלים כמובן מאליו את הנהגת הארגון בראשות יפה בן דויד, וממשיכים בשביתה. השבוע הצטרפו אליהם גם רופאים שמרוויחים 42 שקל לשעה, עובדים סוציאליים וגם המורים העל־יסודיים. הזרם המבורך הולך וגדל, כי נמאס להם להיות פראיירים. ככה פשוט.
הצתה מאוחרת, אבל בלתי נסלחת, נוגעת להתייחסות מקבלי ההחלטות לשריפה בהרי ירושלים. בניגוד לתקוות נתניהו, ההצתה לא הייתה על רקע לאומני אלא סתם רשלנות. בניגוד לשריפה בכרמל (אז המדינה פיצתה בקומבינה של שר האוצר לשעבר משה כחלון וחברות הביטוח), האחראיות הפעם הן חברות הביטוח ולא מס רכוש. מדובר בהצתה מאוחרת, שכן בזמן אמת היה ברור שחסרים מטוסי כיבוי ושהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מנע את קנייתם.
וחיוני להזכיר שוב ושוב שהבעיה אינה רק עם ליצן התקשורת בן גביר, אלא גם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנושא המרכזי באחריות שנרמל אותו. בשביתת המורים הבעיה אינה רק סמוטריץ' אלא גם נתניהו. מחדל 7 באוקטובר אינו רק של שר הביטחון, הרמטכ"ל או ראש השב"כ, אלא בעיקר של נתניהו, שגם השבוע סירב להקים ועדת חקירה ממלכתית.
בשריפה בירושלים, כמו גם בשריפה בכרמל בדצמבר 2010, באסון מירון באפריל 2021 ובמלחמת 7 באוקטובר 2023, שוב אף גורם לא אחז בדש מעילו של נתניהו, לא טלטל אותו ולא העירו. אז האם ייתכן שהוא לובש מעיל ללא דש? התזה של ביבי היא שהוא אינו מסוגל לקחת אחריות על מה שהוא אינו יודע. זאת תזה סדרתית ותמוהה של ראש ממשלה ששום דבר לא זז ללא ידיעתו.
הרושם המתקבל הוא שביבי יותר ישן מאשר ער, ואחרי שכבר מעירים אותו - האירוע נגמר והפך לבלתי רלוונטי עד לאסון הבא. אז אני מתנדב לעשות השכמה לראש הממשלה, ולהזכיר לו שישראל מתנהלת חודשים ללא נציב שירות מדינה קבוע, ללא ראש שב"כ קבוע, ללא מנכ"ל קבוע למשרד ראש הממשלה ולביטוח הלאומי וללא יו"ר דירקטוריון לתעשייה האווירית. הדבר הקבוע היחיד הוא ממלאי המקום.
הציפייה שאחרי שריפת ירושלים תוקם ועדת חקירה ממלכתית זהה לאפשרות שנתניהו יחתום על הסכם ממון עם רעייתו שרה נתניהו. ביבי בורח סדרתי מבשורה, אבל זאת רודפת אותו. הבעיה היא שאת מחיר המרדף כולנו משלמים כבר 16 שנה.
כנסת יקרה
כנס הקיץ של הכנסת החל השבוע ויסתיים בעוד כחודשיים. לאחר מכן תצא הכנסת לפגרה, שתימשך כשלושה חודשים. החזרה לפרלמנט תהיה ב־19 באוקטובר, אחרי חגי תשרי. מה יקרה לאחר מכן? אלוהים גדול. מה קורה בינתיים? שלא נדע.
חבורת הליצנים המתקראים חברי הכנסת לא בזבזו זמן, והחלו כבר השבוע בקידום הצעות חוק המתכתבות היטב עם המהפכה המשפטית. הם מריחים נקמה ב"דיפ סטייט", כפי שכינה זאת נתניהו באוזני מארחיו ההונגרים. לא חלילה טיפול דחוף במחדלי שריפת הענק מהשבוע שעבר. אז אומנם ועדת הכספים וועדת הכלכלה התכנסו השבוע לישיבה מיוחדת לדיון ביוקר המחיה, אבל למעט שחרור קיטור לא יצא ממנה כלום ושום דבר, או כפי שבכדורגל נהוג לומר - זה היה משחק לפרוטוקול.
מה בכל זאת עוללו לנו? בתחילת השבוע, עם חזרת הכנסת לפעילות, אושרה ההצעה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בין תובע כללי לייעוץ משפטי. גם ההצעה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים של ח"כ שמחה רוטמן תקודם בכל הכוח. חברי הקואליציה לא מתביישים לקדם את הצעת ח"כ טלי גוטליב להרחבת חסינות חברי הכנסת בעקבות תביעות דיבה שחטפה. ועל הפרק: סנקציות על שופטים ששכחו להודיע על ניגודי אינטרסים לכאורה בפעילותם.
נקמה נוספת במערכת המשפטית, שמביאה לשיא את הציניות, נולדה במוחו הקודח של חבר הכנסת אביחי בוארון (הליכוד). מדובר בהשוואת שכרם של שרים וחברי כנסת לזה של השופטים. שר בישראל מרוויח 53 אלף שקל לחודש, וחבר כנסת מרוויח כ־48 אלף שקל, פי 3.7 מהשכר הממוצע במשק. שכר חברי הכנסת גבוה מאוד יחסית לנזקים שהם גורמים, ולמרות התנגדות שר האוצר - ההצעה עדיין לא ירדה מהפרק.
ייתכן שמה שיוחלט בסופו של דבר הוא להוריד את שכר השופטים ולהשוות אותו לרמת השרים. שכר השופטים גבוה בכל העולם כדי להימנע מניגודי אינטרסים בתפקיד השיפוט, אבל את הכנסת זה לא מעניין. אז האם השבתת מערכת החינוך לא הספיקה לחברי הכנסת והם מחפשים שריפה נוספת?
בקואליציית נתניהו אין הפרדה מעשית בין הכנסת לממשלה, והם מתפקדים כגוף אחיד בחסות יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה. הפרוקסי של נתניהו הם חברי כנסת ושרים בעלי מוטיבציית יתר, כמו טלי גוטליב, אביחי בוארון, שלמה קרעי ואופיר כץ, גלית דיסטל אטבריאן ואלמוג כהן. הם פועלים לפי רוחו של המנטור ממיאמי יאיר נתניהו. האח"ם הגולה מרצון מכתיב בפועל את הלכי הרוח בממשלה ובפרלמנט הישראלי, ומקדם את רעיונותיו הניהיליסטיים במישרין ודרך ציוצים בטוויטר.
בתמורה מתיר ראש הממשלה לחברי הכנסת להתפרע כדי לבצר את שלטונו - והם מנצלים את זה עד הסוף. נתניהו ייעתר לדרישות ח"כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית), אפילו אם ידרוש להקים שדה תעופה על הירח ולא רק בנגב. מהלכי חברי הכנסת נעשים ביוזמתו ובברכתו של נתניהו, ואפשר להבין אותו: הוא ורעייתו שרה הפכו לאורחים קבועים בבתי המשפט, וזאת הנקמה המתוקה שלהם בשופטים.
נשיא המדינה יצחק הרצוג הציע בראיונות ליום העצמאות לקדם עסקת טיעון משפטית לנתניהו, כדי להוריד את המתח בציבור. אותי ההצעה דווקא הכניסה למתח. אחרי שהנשיא התחפש ליועץ המשפטי לממשלה (המוסמך להוביל עסקות טיעון), ניתן על הדרך להמליץ לקדם את העסקה הבאה: לאמץ את ההצעה של ח"כ בוארון להעלות את שכרם של חברי הכנסת. בתמורה, הכנסת תעשה "גשר" עד 19 באוקטובר ותצא לפגרה - עד אז או עד למועד הבחירות, המוקדם מבין השניים. סביר שדווקא מהלך כזה יפחית את מפלס המתח ואת השסע בעם.
הנזקים שגורמים חברי הכנסת מהקואליציה לאזרחי המדינה הם רבים מספור, ולעוגמת הנפש שתיחסך מהאזרחים אין מחיר. מניעת הצעות חוק פופוליסטיות נוספות שילכו ויתרבו לקראת הבחירות שווה כל מחיר, ובוודאי כמה אלפי שקלים לחודש בתלוש חברי הכנסת.