הרגע הזה היה צפוי ובלתי נמנע. הרגע הזה שבו נשיא ארה"ב - המעצמה הגדולה בעולם (בינתיים), רק אזכיר - החליט שהוא עושה מה שהוא רוצה ולא מה שמדינת ישראל רוצה. יודעת, מעליב. בחיי שנעלבתי גם אני.
הלא אנחנו - מדינת ישראל הקטנה, מרכז העולם, שלא לומר היקום כולו - והסיבה שדונלד טראמפ עושה מה שמשרת את האינטרסים שלו היא כמובן באשמה של איש אחד בלבד. רק לא ביבי, רק לא ביבי. יצאנו ידי חובה? יופי.
ובכן, כמו מרביתכם, גם אני מייחלת לכך שהסכם הגרעין יתפוצץ לו ביחד עם חומר הנפץ הרעיל שמושקע בו שנים רבות במחקר ובמוטיבציה כדי להשמיד פה את כולנו. אבל הנשיא טראמפ רוצה לעשות היסטוריה ולקבל עליה את הקרדיט עוד בחייו (פרס נובל שלום, שלום שלום), והדהירה שלו להסכם גרעין דומה לזו שעשה שנוא נפשו, שגם הוא לא בדיוק סבל אותנו – הנשיא ברק אובמה. וזה בדיוק מה שהולך לקרות פה, לפחות לפי רויטרס.
טראמפ רוצה הסכם גרעין, והוא מוכרח להתרחק ציבורית מבנימין נתניהו. הוא יגיע לאזור שלנו בקרוב, אבל לא יפגוש אותנו, וכלפי חוץ זה מטריד מאוד. אבל אני שואלת את עצמי דווקא מה קורה אצלו בפנים. האם מדובר באחיזת עיניים כדי לשפר תנאים בהסכם גרעין שהוא מייחל לחתום עם מי שמבקשים להשמיד אותנו, או שאולי הממשל הישראלי מעורב פה יפה מאוד מאחורי הקלעים?
אין לי תשובה מידיעה לכאן או לכאן. ערפל הוא אירוע מטריד, משום שיש להמתין להתפוגגותו, ולרוב לא אוהבים את מה שמגלים לאחריו. אני מתנחמת בעובדה שטראמפ הוא איש עסקים. הוא מיליארדר שיודע מי הרעים, מי הטובים, עם מי אפשר לעשות עסקים – ובעיקר, איך עושים ביזנס עם הרעים. דבר אחד בטוח. אצל האמריקאים, כולל טראמפ בעצמו, שיטת "זורמים ורואים מה קורה" היא לא נכס צאן ברזל כמו בתרבות הישראלית של הזרימה הבלתי נגמרת.
כולי תקווה שלטראמפ יש תוכנית גדולה יותר מזו שנראית לנו לעין כרגע, ולא ש... איך אומרים בעברית עממית? - ירד לו מאיתנו.
לא משהו אישי
הרמטכ"ל החדש אייל זמיר – דמות מסקרנת שהחלטותיה יקבעו את עתיד המדינה שלנו, כשמומלץ מאוד שתישאר לנו כזו – הנחה השבוע להביא בפניו באופן מיידי תוכנית להוצאת צווי גיוס לאוכלוסייה החרדית. אנחנו במלחמה, וגם אם לא – הגיוני. מפה לשם המפלגות החרדיות החליטו, תיראו מופתעים, לאיים על הממשלה בפירוקה.
עד לכאן הכל צפוי. לא סתם הענקתי לטורי בשבוע שעבר את הכותרת "הקרקס חוזר", עם חזרתה של הכנסת למושב הקיץ. משום שהקרקס הזה של חוק הגיוס, או חוק ההשתמטות, תלוי את מי שואלים, לא יכול להימשך פה לנצח. לא מבחינת המלחמה, לא מבחינת הצבא, לא מבחינת החברה, וכעת הוא מגיע למעשה לפתחה של הממשלה.
וזה בדיוק האירוע הטרגי. הלא ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא לוחם אמיץ בעברו, שלקח חלק במבצעים נועזים, אח שכול ליוני נתניהו ז"ל האגדי, וכעת מגיעה לשיאה הסחטנות הפוליטית על ידי השותפות שלו. נכון, אם לא היה מוחרם על ידי מפלגות האופוזיציה, לא היה מוצא את עצמו במצב הנוכחי, אך זה הרגע שלו לקבל את ההחלטה.
וכאן הרשו לי להעריך, ויש לי היסוד להעריך, שהראש של מישהו מממ... יזוז. פוליטיקה היא עסק אכזרי. אני מהמרת על יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין. הוא סומן על ידי נתניהו בעבר כשקרא עליו תיגר והתמודד על ראשות הליכוד. ח"כ אדלשטיין ממשיך לאתגר את נתניהו, והציע לאורך הדרך נוסחים שונים לחוק הגיוס, ומבחינתו של נתניהו - הוא עומד בדרך. אדלשטיין יוחלף אם ימשיך בהתנהלותו הנוכחית, משום שאת המפלגות החרדיות נתניהו לא יזיז וגם לא יצליח לשכנע, למורת רוחו. היכונו לליל גלנט, בדמות ליל אדלשטיין.
כאן שובתים
המורות והמורים בגבעתיים השבוע היו "חולים", וכמו רוב הורי ישראל - דאגתי לתחזק קשרים הדוקים ועמוקים אף יותר עם אמא שלי ועם חמותי המהממות, להלן סופר־סבתות בע"מ, כדי שיצילו אותי מהאירוע הזה שנקרא הורות, הכולל שביתות מתמשכות ותלישת שערות.
כן, כן, המורים צודקים, עשו להם תרגיל בכסף. אבל מה רוצים מהחיים שלי כאמא, ולמה אני צריכה לריב כל הזמן בשיחות ברזייה עם אנשים שאין להם ילדים קטנים ושמוכרים לי שבסך הכל משתמשים בי ובבנותיי כפרופס לטובת המאבק?!
השורות התחתונות: המאבק צודק, הדרך מתסכלת. ואם להביט על חצי הכוס המלאה של ימי השביתה, סליחה המחלה, הללו, היה זה אחלה פיילוט לחודשים יולי־אוגוסט.
הורי ישראל, אוהבת אתכם, נהיה חזקים בצוותא - ורק יחד ננצח.