דרמת הקפאת פיטורי ראש השב"כ בבג"ץ כמעט השכיחה את "מרגליות" פיו של ראש החטיבה היהודית בשב"כ בשיחותיו עם ימ"ר ש"י. באמת תחרות קשה בשאלה איזה מהטקסטים שהשמיע היה הגרוע ביותר. המשפט על העצורים ה"שמוקים" מבין המתנחלים? אולי על כך שעוצרים את השמוקים עם או בלי ראיות לכמה ימים? אולי הקטע על העכברים בתאים? או שמא ההוא על כך ש"זה לא צבא, זה פלנגות, זה מתנחלים בעצמם"? לטעמי לוקח בפער הטקסט על היהודים: "יש בעיה – היהודים מתחמשים".
ראיתי שראש החטיבה שהשעה עצמו אומר שכשל בלשונו באופן שאינו תואם את ערכי השירות ואת ערכיו. סליחה, אבל כשאדם כושל בלשונו, הדבר מעיד על כך שנפלט לו, שלא התכוון. הרושם הוא שזה לא המקרה. כשאדם מדבר כך באופן עקבי פעם אחר פעם על אוכלוסיית המתיישבים, הוא מתכוון לכל מילה. הוא מתעב אותם. זה לא רק עניין של סגנון, אלו לא רק מילים בוטות. כששלושה ימים אחרי טבח אוקטובר ראש חטיבה בשב"כ מזועזע מהאפשרות שדווקא יהודים מתחמשים – זו מהות. יותר מכך, זהו ביטוי ישיר לליקוי המאורות בצמרת השב"כ לפני הטבח וגם מעט אחריו.
הלוואי שלכיתות הכוננות בעוטף ולתושבים שם היה יותר נשק ביום הארור. הלוואי שהיו הרבה יותר חמושים להגן על עצמם כשהצבא לא בא. רק לשם דוגמה, בתחקיר צה"ל שהוצג השבוע לתושבי שדרות על יום הטבח נכתב כי לכיתת הכוננות לא הייתה גישה לנשקים ארוכים, ולא ערכו אימונים במשך שנתיים. לצערנו, אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו הייתה להם גישה והיו חמושים. אולי היה פחות גרוע.
מוזר שמסקנתו אחרי הטבח לא הייתה שיהודים ביהודה ושומרון חייבים להתחמש, כי לך תדע אולי מתוכננת התקפה כזו של חמאס גם שם. דמיינו מי מחברי ממשלת המנדט הבריטי היה אומר שיש בעיה והיהודים מתחמשים, או חאג' אמין אל־חוסייני היה מביע דאגה מאפשרות ההתחמשות. לא צריך להגיע לדוגמאות מהשואה כדי להבין את הבעיה בטקסט.
שנים טוענים במועצת יש"ע למעצרי שווא בקרבם, והנה הגיעה על פניו ההוכחה שאינם הוזים. כעת הם דורשים לפרק את החטיבה היהודית בשב"כ. אין צורך להרחיק לכת עד כדי כך, כי עדיין חייבים לטפל בטרור יהודי, שבראש ובראשונה פוגע במתיישבים עצמם. אך השעיה עצמית זמנית לא תספיק כאן. דרוש בדק בית. כי בשורה התחתונה, ראש החטיבה היהודית לא רק שפגע באפשרות לעצור פורעים יהודים, אלא חיזק את יכולתם להשתולל באין מפריע. בבחינת בא לקלל את העבריינים ונמצא מברכם.
הטפת מוסר מיותרת
מעולם לא שמחתי כל כך על שאיני חברה בארגון העיתונאים והעיתונאיות, כפי ששמחתי השבוע אחרי שראיתי את ההודעה המחפירה שהוציאו בעקבות ריאיון של עורך "הג'רוזלם פוסט" צביקה קליין. קליין, שהתראיין ב"קלמן־ליברמן" בכאן רשת ב', סיפר שבחקירתו במשטרה נאלץ לחשוף את מקורותיו. "בגלל שרציתי לשתף פעולה, שרפתי את המקורות העיתונאיים שלי… אני מקריב והקרבתי פה מקורות עיתונאיים".
"אסור לעיתונאי לוותר על חסיון מקורותיו", הם מטיפים לו בהודעה שהוציא ארגון העיתונאים. החיסיון לא שייך רק לעיתונאי אלא למקור, ורק המקור רשאי לוותר על החיסיון. מההודעה עולה כביכול שקליין בעצם השתתף בפיקניק והתנדב לוותר על החיסיון בקלות ובכיף. "אסור לו!", הם נוזפים. באמת איך העז להתפרק כך בחקירה עד כדי מסירת מקורות?
וזה לא נגמר. קליין (בלי שמזכירים את שמו במפורש) חוטף עוד קצת. עיתונאי, כך לשון ההודעה, לא אמור לעסוק בתיאום העברת כספים ותשלומים בין צדדים שלישיים. "מרגע שעיתונאי נוטל על עצמו תפקיד כזה, הוא חושף את עצמו לחקירת משטרה באזהרה שעוסקת בהעברת הכסף, אם נפתחת כזו".
אז רק כדי להבהיר, בניגוד להודעה השקרית שיצאה מטעם היועצת המשפטית לממשלה ביום חמישי שעבר, קליין זומן לחקירה רק על חשד למגע עם סוכן זר ולא בחשד לשום עבירה אחרת. הוא לא נחשד בתיווך ובקבלת טובות הנאה מקטאר. קליין גם הבהיר שוב ושוב שמעולם לא קיבל טובות הנאה.
הודעת ארגון העיתונאים ("עיתונאי לא אמור") בהקשר של קליין נותנת להבין שהם מקבלים את גרסת היועצת. על סמך מה, מה עם גרסתו של עורך עיתון בישראל? זו לא נחשבת? בלי בושה מחדדים לו בכתב שאם עיתונאי נוטל על עצמו תפקיד כזה, אז הוא חושף עצמו לחקירה.
לי זה הזכיר את אותן פעמים שבהן אנשים מסבירים לךְ ברצינות שאם את הולכת בלבוש חושפני ברחוב – אל תתפלאי שמטרידים אותך. קליין הוא הנפגע בסיפור. לא הייתה סיבה לחקור אותו כפי שחקרו, לנתק אותו מילדיו, לקחת לו את הטלפון. הטפות המוסר מיותרות. נראה את הנהלת ארגון העיתונאים והעיתונאיות עומדת בחקירה מהסוג שעבר קליין, ואז שיסבירו לו איך לשמור בכל מחיר על חסיון מקורות.
שחררו בבקשה
את רמי דוידיאן פגשתי פעמיים. פעם אחת קצת אחרי טבח אוקטובר, כשראיתי איך קהל שדיבר בפניו שתה את דבריו בצמא עת סיפר על הצלת צעירים בנובה. פעם שנייה נפגשנו באקראי ברחוב בתל אביב. שאלתי לשלומו ולמעשיו, סיפר שבא לעיר למטרת טיפולים נפשיים בעקבות מה שעבר.
לא ראיתי את תחקיר "המקור" עליו (שבינתיים נגנז), ולכן קשה להבין עד הסוף ועד כמה חמור מה שמיוחס לו שם. ממה שכתבו רביב דרוקר ומי שאמון על התחקיר איתי רום, עולה כי הם אינם כופרים בכך שהציל צעירים, אבל מייחסים לו הפרזה, שלא לומר שקר לכאורה, במספר סיפורי ההצלה שניכס לעצמו.
נטען שהשתמש בסיפורי גבורה של אחרים, המעיט בחלקם של גיבורים שחשו לאזור שורץ המחבלים ממש כמוהו, ואמנון לוי שצפה בתחקיר מספר שדוידיאן גובה 5,000 דולר לפגישה איתו ותשלום על הרצאה שבה שזורים סיפורים שבינם לבין האמת המרחק גדול. נניח שהכל נכון והוא אפילו גובה כסף על הרצאות (כאילו שעיתונאים לא עושים זאת ורק מרצים לשם שמיים), ועכשיו כולם גם יודעים על כך ומתייחסים בספקנות לדבריו. נניח.
אני שואלת רק שתי שאלות שאינן עיתונאיות, אלא אנושיות: האם הציל ולו אדם אחד, צעיר אחד, בנובה? והאם עשה ביום הטבח יותר מכפי שעשה עורך התחקיר על דוידיאן ב"המקור"?
אם התשובה לשתי השאלות חיובית, והיא חיובית, פשוט תניחו לו. באותה נשימה, הרפו מלירי אלבג הגיבורה. זכותה של נועה ארגמני לנסוע במשלחות הסברה רשמיות של המדינה עם ראש הממשלה. זכותה של עינב צנגאוקר לצרוח מהקרביים ולתקוף את ראש הממשלה למען השבת בנה. זכותו של עומר שם טוב להצטלם עם רעיית ראש הממשלה ולהגיד לה תודה, וזכותה המלאה של אלבג לומר שראש הממשלה אשם, מבלי שתיסקל ברשתות. שחררו ממנה ותנו לה ליהנות סוף־סוף מחג החירות, בתקווה שהחטופים שטרם שוחררו יזכו לכך במהרה בימינו.