1
"ראש הממשלה עייף ולא ישן כל הלילה", הצהיר פרקליטו עו"ד עמית חדד בפתח עדותו של בנימין נתניהו בבית המשפט, כמבקש את רחמיו או את קיצור משך העדות. ומיד קפצו כל המלעיזים שטענו "איך לא ישן עם המיטה המרווחת במטוס מיליארד השקלים כנף ציון?".
איך לא ישן? ואני אומר לכם שלא ישן. כיצד יכול לישון? זה לא המזרן, רך ונעים ככל שיהיה – אלו המחשבות הטורדניות שטורפות את הדעת ומדירות שינה מהעיניים, ויש רבות כאלו: גם האולטימטום שהציב דרעי ל"חוק ההשתמטות" שעלול לפרק את הממשלה, וגם הזיעה הניגרת עדיין מנתניהו מהזובור הפומבי שערך לו דונלד טראמפ – בנושא השיחות הישירות מול איראן, באי־ביטול המכסים ובהצהרה שרג'פ טאיפ ארדואן הוא "איש נחמד וחבר".
איך יירדם נתניהו על המזרן הנוח ביותר בעולם? "השינוי שחוללתי" במזרח התיכון הביא את טורקיה העוינת לאדמת סוריה ואת צה"ל להמשיך להילחם בעזה. ואיך אפשר לישון עם החלטת בג"ץ על ראש השב"כ ועם טלי גוטליב הבלתי נשלטת, שבעוד היא מטפסת לחמישייה הראשונה בליכוד, היא דוחקת את נתניהו אחורה בסקרי דעת הקהל?
ואיך תירדם במרומים כשחקיקת קטארגייט לוחכת את שולי גלימתך וכשהכל סביבך בוער והחקירה עוד בעיצומה וכשאתה יודע שתיקרא שוב לעדות או לחקירה בעקבות עימות אלי פלדשטיין ויונתן אוריך ועדויות נוספות.
ואיך ייעצמו עיניך כשאתה יודע שמשפחות החטופים והציבור ישובו להטריד אותך עם 59 החטופים שצריך להחזיר הביתה, ועם המפכ"ל שנשבע אמונים מול המצלמות לחוק ולהחלטות בג"ץ, ועם יוקר המחיה הגואה המייקר לנו את החג ב־15%־20% יותר מבשנה שעברה, ועם אלפי ורבבות משפחות שעומדות בתורים ארוכים לקבל מנה חמה?
איך יכול מנהיג שנאשם בפלילים, ונע בין מנעמי הבלייר האוס לדוכן הנאשמים, להירדם בלילה? כשהוא יודע שאיננו עוד לא מר ביטחון, לא מר כלכלה, לא מר הסברה ולא מר שלום – נותר רק קמפיינר.
וגם המחשבה שהנה כבר ערב חג ואתה כל כך עסוק ויש לך לא מעט בתים ומעונות לסרוק אותם עם הנר ולבער את החמץ, ולך תדע אם תספיק. אני לא הייתי מצליח להירדם, גם על המזרן הנוח שמונח על המיטה הכי מפוארת בעולם. ואתם?
2
ללא כל מחשבה ראויה, ללא עבודת מטה, ללא בחינת המשמעויות לענפי המשק, וכמדינה כנועה ומוכה, מיהרה ישראל לבטל באישון לילה את המכסים על ייבוא מארה"ב, ועוד ידה נטויה. זו הייתה כנראה "מכת מנע" להטלת המכסים של טראמפ, בתקווה שנמצא חן בעיניו, נתרפס, נהיה הראשונים – והנה הוא ילך לקראתנו.
אבל טראמפ, איש עסקים, לקח את שנתנה ישראל, שם בכיס ולא נתן דבר. רק קרא לעולם ללמוד מישראל – "ממילא אנחנו נותנים הרבה לישראל". ובינתיים, שעה אחרי שהודיע שכל מנהיגי העולם "מלקקים את ישבנו" בתחינות לנהל איתו מו"מ, הוא הודיע על הקפאת רוב המכסים והשארתם על 10% בלבד למשך 90 יום.
אבל עם כל הכבוד לטראמפ, אותי מעניינת התנהלותה המהירה והחפוזה של ממשלת ישראל בנושא. זו התנהגות של ממשלה מוכה, מתרפסת, חוששת ומבוהלת. היטיב לבטא זאת בשבוע שעבר שר המשפטים לשעבר משה נסים, עד לאחרונה אחד מנאמניו של נתניהו: "ראש הממשלה נתניהו הפך לאדם כנוע, הוא מוותר לשותפיו באופן הזוי. אדם כנוע לא יכול להיות ראש ממשלה".
המכה שהנחית טראמפ על נתניהו איננה רק עליו, וגם לא רק על הבייס שלו. זו מכה עלינו, על כולנו – על תעשיות שלמות, על ענפי חקלאות ועוד. אני מקווה שזה ישתנה ושהנשיא טראמפ יבוא לקראתנו, ולא רק בגלל נתניהו, שלמד השבוע על בשרו את הנשיא הלא צפוי הזה, שביזה אותו (ואותנו) קבל עם ועולם – גם בנושא הכלכלי, גם בנושא הביטחוני וגם בכבוד הלאומי.
3
עו"ד ציון אמיר הוא גם חבר שלי וגם עורך דין שלי פה ושם (יש לי הרבה חברים שלא חושבים כמוני ואני לא כמותם ואינני מוותר עליהם, קשה ככל שיהיה). השבוע הוא טען בפני בג"ץ שלנתניהו אין אמון בראש השב"כ, ואני כאן כדי להביא לידיעתו שאין בכך כל חדש, ואין כאן ידיעה שהיא בבחינת "אדם נשך כלב".
לנתניהו, שאותו אני מכיר משנת 1996, לא היה אמון לא בשר הביטחון איציק מרדכי, שאותו מינה בעצמו באותה שנה; לא ברמטכ"ל אמנון ליפקין־שחק ז"ל; לא בראש המוסד דני יתום; לא בראש השב"כ עמי אילון; לא ביובל דיסקין; לא בנדב ארגמן; לא ביורם כהן ולא ברוני אלשיך. לא בבני גנץ ולא בגדי איזנקוט הרמטכ"לים; לא בבוגי יעלון; לא בנפתלי בנט בביטחון; לא באביגדור ליברמן; לא במאיר דגן; לא בהרצי הלוי - וגם לא ברונן בר.
חוסר האמון בלט תמיד, גם בתוכן השיח בחדרי חדרים ולא מעט בשפת הגוף בדיונים. חלקם ענו לו ישירוֹת ובאומץ, חלקם שתקו וחייכו. מאז ומתמיד ראה בהם נתניהו אנשים יהירים ומתנשאים, מעין "אליטות ישנות" שמרכזות עוצמה רבה בגופים היררכיים וממושמעים, ובעיקר הוא ראה בהם, מיד אחרי שמינה אותם, "מתחרים עתידיים" בפוליטיקה שיש "להשמיד" אותם בטרם יבשילו, למרות "חוק הצינון", שהוא סטארט־אפ פוליטי אישי שלו.
בעוד מערכות הניקוז והמנהרות התת־קרקעיות שמשרתות את השיח הביטחוני שמרו את הדברים לרוב בחדרי חדרים, מנהל כעת ראש השב"כ חקירה ביטחונית רגישה שעניינה פגיעה בביטחון המדינה לכאורה, עם גורמים בלב לשכתו, בעיצומה של מלחמה. ומבחינת נתניהו זה יותר מדי.
הוא מבין מצוין שעוד יתברר שהאשמתם של יואב גלנט, הרצי הלוי, גנץ ואיזנקוט כ"סוכנים אמריקאים" בתקשורת ובמכונת הרעל הגיעה לא פחות ולא יותר מ"סוכנים קטארים", שפעלו מלב לשכתו שלו.
4
לפעמים "ביעור חמץ" מגיע ב־40 שנה של איחור, ואחד כזה התרחש השבוע בבית מגורים באזור תל אביב. ביתו של שופט העליון לשעבר יצחק זמיר בן ה־94.
זמיר כיהן כיועץ המשפטי לממשלה בתקופה שבה ניסה השב"כ להטיל את האשמה על רצח שבויים בפרשת קו 300 על תא"ל דאז איציק מרדכי, לימים אלוף שלושת הפיקודים ושר הביטחון. זמיר באותה תקופה דרש בתקיפות את פיטוריו והדחתו של מרדכי, ורק הרמטכ"ל דאז משה לוי ז"ל האמין לו ומנע זאת עד שהתבררה חפותו.
במשך 40 שנה סירב זמיר להצעה להיפגש עם מרדכי ולהתנצל בפניו, והנה השבוע זה קרה. בתום הפגישה, שיזם גורם אמצע, הגיעו זמיר ומרדכי להסכמה על ההודעה הבאה: "ליצחק מרדכי נגרם עוול כבד בפרשת קו 300. משרד היועץ המשפטי לממשלה ומשרד פרקליט המדינה דאז הולכו שולל על ידי השב"כ, אשר ניסה לנער מעליו אחריות למותם של שני המחבלים שנתפסו בחיים. השב"כ עיוור את עיני החוקרים וגרם להפנות אצבע מאשימה כלפי תא"ל דאז יצחק מרדכי. אני, יצחק זמיר, באופן אישי מצר על העוול שנגרם לאיציק מרדכי. אני מבין את כאבו ומזדהה עימו, שכן פעל כשורה בפרשת קו 300". עד כאן ההודעה.
זה נכון ששר הביטחון דאז יצחק רבין ז"ל התנצל בפני מרדכי באופן רשמי על פי החלטת ממשלת ישראל, וגם יצחק שמיר התנצל. אבל גם אני התפלאתי שעד כה סירב זמיר לעשות זאת, ופעם אחת לפני שנים גם אני פניתי אליו בנושא – ונעניתי בסירוב. אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. שיירשם בענן.
5
השבוע, כשלצידו השר איתמר בן גביר, מאחוריו שוטרי משטרת ישראל ולפניו אנשי תקשורת, הכריז מפכ"ל המשטרה רנ"צ דני לוי על "יום העצמאות" שלו. הוא הודיע באופן ברור ונחרץ שמשטרת ישראל בראשותו תציית אך ורק לחוק, תכבד את הנחיות בג"ץ ותיאבק בחירוף נפש על משמר הדמוקרטיה "עד טיפת הדם האחרונה", כלשונו. השר בן גביר ניסה להפריע ולהתערב, אך המפכ"ל עמד על שלו והוסיף שימשיך לעבוד באופן הדוק עם היועצת המשפטית לממשלה ועם ראש השב"כ.
הדברים ייבחנו כמובן בשטח, במציאות היומיומית ובאתגרים שלפני המשטרה והמפכ"ל – תחת שר "מורכב" וממשלה קיצונית שמובילה הפיכה משטרית – אבל ההצהרה חשובה ומתבקשת.
אני יודע שכלל ראשי ארגוני הביטחון נחושים להיות נאמנים אך ורק לחוק ולציית להנחיות בג"ץ, בתקווה ששום ממשלה לא תעמיד אותם ב"מבחן הנאמנות" הזה לעולם. כי הפגיעה תהיה קשה וחמורה, שכמוה לא ידעה ישראל מעודה, והלוואי ולא תדע.
בינתיים החליטו הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר להדיח משירות מילואים את כל אותם אלה שחתמו על עצומה הגורסת כי יש להפסיק את המלחמה ולהשיב את החטופים, וכי המלחמה משרתת אינטרסים פוליטיים ולא לאומיים.
עולה לי בדמים לומר שאני סבור שהרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר מיהרו לקבל את ההחלטה - שחובקה מיידית על ידי נתניהו, שבירך אותם והודיע כי הם "פעלו נגד שוליים קיצוניים שמנסים להפיל את הממשלה".
אני סבור שזכותו ואפילו חובתו של כל אזרח, בהיותו אזרח, לומר את דעתו ללא כחל וסרק ביום ראשון, וחובתו לבצע את שירות המילואים ביום שני - כאשר את הדעה הפוליטית משאירים בבית. בוודאי ובוודאי כשאין מדובר בסרבנות או באיום בסרבנות. לפיכך החלטת מפקד חיל האוויר בגיבוי הרמטכ"ל עלולה להתברר כשגויה ומוטעית.
זה המקום להזהיר את כולם מפני סרבנות בפועל או איום בסרבנות. צה"ל צריך להישאר מחוץ לוויכוח הפוליטי, גם כשמשרתיו במילואים משמיעים את דעתם כאזרחים בזמן שאינם על מדים.
אני סמוך ובטוח שהרמטכ"ל, עם אנשי המקצוע שסביבו, יידע לתאר לדרג המדיני בעל פה ובכתב את המשמעויות הכבדות של משבר חוקתי חמור. אני מבין את הכאב, את הדאגה, את האחריות ואת החינוך למעורבות ולהובלה, אבל מודע גם לנזק הציבורי הכבד שעלול להיגרם לצה"ל.
לכן, סוף מעשה במחשבה תחילה.
6
במהלך האינתיפאדה הראשונה, כשאני כתב צבאי ב"על המשמר" זצ"ל, חשפה סילבי קשת בטורה המושחז והשנון ב"ידיעות אחרונות" שהמחשב הצה"לי הנפיק את שם הקוד "נועם הליכות" לפקודה המטכ"לית לצייד את חיילי צה"ל באלות כדי "לשבור לפורעים הפלסטינים ידיים ורגליים", כמצוות שר הביטחון יצחק רבין (במקום להרוג אותם, כמובן).
לימים התמניתי לראש ענף עיתונות בדובר צה"ל. זכרתי את המאמר של קשת, והחלטתי שהמחשב באגף המבצעים יפסיק לעשות מה שבא לו. המבצע הראשון שלו נתנו שם דוברותי היה מבצע "דין וחשבון" (השם המקורי היה זוועתי).
סילבי קשת הייתה עיתונאית חדה, דעתנית ומושחזת, שלא עשתה חשבון לאיש והילכה אימים על הפוליטיקאים. במו עיניי ראיתי כיצד תנועת הקיבוץ הארצי מוכרת (לאליעזר פישמן) בניין משרדים חדש ומפואר שזה עתה בנתה ברחוב דניאל פריש בתל אביב כדי לעבור אליו, לאחר שסילבי קשת האשימה אותם בכך שהבניין מפואר מדי ועטוף בזכוכיות שחורות ואינו סוציאליסטי. יהי זכרה ברוך.
7
אני יודע שגם השנה בליל הסדר לא הכל בסדר. אנחנו במלחמה, ישנם 59 חטופים במנהרות חמאס, ידענו שכול ואבל, בנינו נלחמים, יוקר המחיה גואה, הדמוקרטיה שלנו מתנדנדת. נפשנו אינה יודעת מנוחה.
הלוואי והייתי יכול להעביר לכם דרך שורות אלו את הריח המשכר של ההדרים בגינתי. ריח שנותן תקווה ואמונה, שמבשר פריחה ואביב וחירות, ופרי שממשמש ובא.
במקום, אביא בפניכם קטע משירו של יהודה עמיחי: "ומה משך חיי? אני כמו אחד שיצא ממצרים וים סוף נבקע לשניים ואני עובר בחרבה, ושתי חומות מים מימיני ומשמאלי, מאחוריי חיל פרעה ופרשיו ולפניי המדבר, ואולי הארץ המובטחת. זה משך חיי".
שנהיה טובים וראויים, שנדע ימים טובים ובשורות טובות. חג שמח ושבת שלום.