ביום האחרון של חודש מאי 1961 התקיימה במלון המפורסם והיוקרתי במנהטן וולדורף אסטוריה פגישה בהשתתפות ראש הממשלה דוד בן־גוריון ונשיא ארה"ב ג'ון פיצג'רלד קנדי.
המונח "היסטורי" הפך לשגרתי ושימושי, כך שהגדרת הפגישה הזאת כהיסטורית היא לשון המעטה פרועה, אולי אפילו עלבון. השיחה בין בן־גוריון לקנדי נמשכה 90 דקות, הרבה מעבר לזמן שנקבע לה.
הטלוויזיה עדיין לא שלטה אז שלטון טוטלי, הסיוט של רשתות חברתיות לא עלה אז גם בדעתו של השטן, פרשנים היו מאופקים, צמודים לעובדות וחושבים יותר על המאזינים והקוראים מאשר על עצמם.
הפגישה בין קנדי לבן־גוריון לא ריתקה בזמנו תשומת לב תקשורתית מיוחדת, ובעצם גם היום לא בדיוק ידוע באופן מפורט על מה שוחחו השניים. מה שפורסם בזמנו הוא שבן־גוריון ביקש מקנדי להשפיע על ברית המועצות להצטרף למאמצים להשכנת שלום במזרח התיכון. בלשון ימינו, ראש ממשלת ישראל חלם או שאף למזרח תיכון חדש. חלום ושאיפה שלא התקיימו עד היום.
לפי הדיווחים שנודעו בזמנו, השיחה הייתה ידידותית ביותר. הנשיא קנדי אהב מאוד להקשיב לידע, לביטויי התבונה המדינית שבן־גוריון הרעיף עליו. בן־גוריון נהנה מההתחככות עם הנשיא הצעיר. לקראת סיום הפגישה שאל הנשיא קנדי את עמיתו אם הוא מבקש, מצפה למשהו מיוחד שישראל זקוקה לו מארה"ב.
על כך השיב בן־גוריון, "הֱיה נשיא טוב לאמריקה וכך תהיה נשיא טוב לישראל". תשובת מחץ שמבטאת בעצם את היסוד, הבסיס והמהות של היחסים בין ישראל לארה"ב. כשטוב לאמריקה – טוב לישראל.
החבר במוסקבה
האמת היא שלא כל נשיאי ארה"ב בעשורים האחרונים היו כל כך טובים לארה"ב. אבל הם לא היו רעים. אם הם מעדו בהחלטה שגויה במדיניות הפנים או במהלך כושל בתחום יחסי החוץ, זה ביטא חשיבה לא נכונה או קוצר ראות והיעדר מידע מעודכן לגבי הבעיה או המשבר שהגיעו לטיפולם. פרשן בכיר, ותיק ומוערך בוושינגטון נוהג להסביר, "נשיאים אמריקאים ב־50 השנים האחרונות לא היו צ'רצ'ילים. אבל היו נורמליים, שפויים".
הדברים השתנו באופן קיצוני מאז שסוכן נדל"ן מיליארדר בשם דונלד טראמפ פרץ לפוליטיקה הפנימית בארה"ב, נדחף להתמודדות לכהונת הנשיא והצליח להיבחר פעמיים. מאז האיש בבית הלבן איננו טוב לארה"ב. ליתר דיוק, הוא גרוע לארה"ב.
בהתנהלותו והתנהגותו בארבע שנות כהונתו הראשונה ובחודשיים האחרונים כנשיא חדש, להגדיר אותו כמי ש"איננו צ'רצ'יל" זאת מחמאה. "טראמפ איננו איום רק על הדמוקרטיה האמריקאית. הוא סכנה ממשית מוחשית לנורמליות, לשפיות הדעת, לשיקול ולכובד הראש הנדרשים מנשיא מעצמת־על", אומרים פרשנים בכירים וותיקים בוושינגטון.
בתוכנית הטלוויזיה "60 דקות", תוכנית פופולרית ונצפית, ששודרה ביום ראשון האחרון, רואיינו חמישה מומחים לחוקה האמריקאית. כולם רפובליקנים, שאחד מהם ציין בגאווה שהוא רפובליקני שמרן. כולם ביקרו את הנשיא טראמפ באופן תקיף וגינו אותו על כך שהוא "מחבל בחוקה האמריקאית ומאיים באופן ממשי על קיומה".
למרות בקשת המראיין, לא הייתה בפיהם אף מילה, אף ביטוי, אף רמז שיביעו שבריר של תמיכה בטראמפ. לפני ימים אחדים פרשן בכיר הרחיק לכת ותקף את טראמפ כמי ש"פוגע ומערער את מורשת האבות המייסדים של ארה"ב".
במקביל, ערוץ הטלוויזיה פוקס ניוז, הידוע כביתו התקשורתי של טראמפ, מפרסם לאחרונה תוצאות של סקרי דעת קהל, שמראים שיעורי תמיכה מחמיאים בנשיא טראמפ. בתגובה לפרסומים האלו, התבדח פרשן בכיר בוושינגטון, "ביג דיל. 76 מיליון אמריקאים הצביעו בעד טראמפ. זה קל מאוד למצוא בתוך המון גדול כזה 500 או 1,200 נשאלים שיביעו בסקר את תמיכתם בטראמפ".
מה שפוקס ניוז לא מדווח, הוא שלאחרונה פוליטיקאים רפובליקנים בכירים וותיקים מתבטאים בביקורתיות בוטה ובהסתייגות מהחלטות של הנשיא טראמפ.
רפובליקנים רבים, ואפילו שמרנים, מתוסכלים ממדיניות הפיוס, ההתקרבות והחנופה שטראמפ נוקט ומיישם לאחרונה כלפי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. שלוש שנים אחרי שפלש לאוקראינה והחל להפציץ ערים וכפרים, פוטין הוא פתאום המדינאי האהוב, המחוזר, יקיר נפשו של נשיא ארה"ב. ביל קריסטול, פרשן בכיר וידוע המזוהה כימני שמרן, כתב בשבוע שעבר, "בפעם הראשונה בחיי אני מוצא את עצמי מאחל לארה"ב להפסיד במשבר בינלאומי".
לציון שלוש שנים לפלישת רוסיה לאוקראינה, נפגשו השבוע בקייב ראשי מדינות מערביות, במטרה להבטיח את המשך תמיכתם באוקראינה. ראשי המדינות המערביות לא התכוונו לכך, אך הפסגה שלהם בקייב היא מפגן מוצהר של בידודה של ארה"ב, בידולה וסילוקה ממעמד של מעצמת־על מובילה ומשפיעה. הנשיא טראמפ איננו רק לא טוב לארה"ב. הוא רע מאוד לעולם המערבי.
בסופו של יום
מאז שהחל טראמפ את כהונתו כנשיא, הוא טוב לישראל. היותו רע לארה"ב לא פגעה בישראל. יותר מזה, ישראל הרשמית נהנית ממדיניות ההתרסה שלו נגד מעצמות המערב. ראש הממשלה בנימין נתניהו מתמוגג מאושר ומנחת מנשיאותו של טראמפ. את תוצאות הפגישה בין השניים בבית הלבן הגדיר נתניהו כ"שינויים אדירים שישפיעו על ביטחונה של ישראל". לא פחות ולא יותר, "שינויים אדירים".
השינויים עדיין צריכים להיראות במציאות, אך נתניהו לא מחכה והוא כבר הכיר טובה לידידו הגדול בבית הלבן. השבוע הצביעה ישראל באו"ם נגד אוקראינה. ישראל, בהנהגת נתניהו, הצטרפה למדיניות הפיוס והחנופה של טראמפ כלפי הנשיא פוטין. זהו אותו פוטין, בעל בריתה הקרוב והנאמן של איראן. אותה איראן המתגרענת שנתניהו חולם ושואף להפציץ.
נתניהו לא מעלה בדעתו את התוצאות שמדיניותו האנטי־מערבית, הבדלנית, של הנשיא טראמפ עלולות להניב מבחינתה של ישראל. אם טראמפ מאיים בהפסקת סיוע ביטחוני לארצות שאינן מוצאות חן בעיניו, הוא גם עלול להפסיק את הסיוע הביטחוני לישראל, אם יגיע למסקנה שנתניהו עושה משהו שהוא, טראמפ, לא אוהב.
טראמפ טוב לישראל. בינתיים. יש בתלמוד סיפור מדהים שמלמד על חשיבותו של מה שבלשוננו קוראים בסופו של יום, כלומר חשוב וקובע איך דברים מסתיימים. הדמות המושמצת ביותר במקורות היא של ירבעם בן נבט.
מספרים חכמי התלמוד, "תפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו מי בראש. בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא" (בבלי מסכת סנהדרין, דף קב).
הקדוש ברוך הוא הציע לירבעם בן נבט מחווה שאף יהודי לא זכה לה. אבל כשמזכירים את שמו של ירבעם בן נבט, הכינוי היחידי שעולה מיד הוא חוטא ומחטיא את הרבים. אף פעם, אף אחד, לא מזכיר את ההזמנה שקיבל מאלוהים לטייל עימו בגן עדן. הנשיא טראמפ טוב לישראל. יש לו עוד ארבע שנים בבית הלבן. נראה איך הוא ייזכר בסופן מבחינתה של ישראל.